נכונה מאוד העמדה הנמצאת בבסיס השאלה הזו, והיא שחלק מהברית של בני זוג היא לא לתרום כליה בלי הסכמת בן הזוג השני. אמנם, ניתן היה לטעון כי בני הזוג נשארים סוברניים לעשות החלטות כאלה לבד, אולם כאמור – להבנתי זה חלק מברית הנישואין בין איש ואשתו.
באותה מידה ואולי אף יותר, לדוגמה, אסור לאישה להיות פונדקאית בלי הסכמת בעלה, או לבעל לתרום זרע ללא הסכמת אשתו, וכן על זה הדרך.
השאלה מתי לספר היא שאלה שלא ניתן לתת לה תשובה הלכתית חד משמעית, והיא כנראה שונה מזוג לזוג. ניתן לקבוע כי יש לעשות זאת מוקדם ככל האפשר, כדי שלא להגיע למצב של מתח והסתרה בין בני זוג. אולם הקו המדויק שונה בין זוג לזוג.
בחן בעצמך: אם אשתך תראה בעצם הבדיקות בגידה באמון בה – אל תעשה זאת. אם אתה סובר כי תוכל להסביר לה למה עשית את הבדיקות קודם לפני שדיברת איתה – אתה יכול לעשות זאת.
כל טוב ויישר כוח
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
