השאלה שאתה עוסק בה היא אכן מרתקת מאוד מאוד.
צריך להיזהר מלהפוך סיפור קיצון – לנורמה.
הסיפור של "תורה היא וללמוד אני צריך" אינו נורמת ההתנהגות. הוא שובר יסודות רבים: של צניעות, של אינטימיות, של בין אדם לחברו ועוד עניינים.
הגמרא מלמדת שלא נבהלים מסיפורי קיצון של אמוראים. אנחנו לומדים מהם. אנחנו לומדים את ההשתוקקות ללמוד תורה; את הצורך הפנימי שלהם בהדרכת קודש גם לגבי הנעשה בחדר המיטות; אנחנו לומדים מהם את ההתמסרות לבירור השפה המתרחשת בין בני זוג וכדו'.
ובד בבד, אנחנו לא מתירים לעצמנו ללכת בדרך זו. זהו סיפור של פריצת גבולות, ואילו אנחנו נצטווינו לחיות בתוך הגבול.
כל טוב ויישר כוח
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
