שלום וברכה
השאלה שאתה עוסק בה היא אחת מהסוגיות הדרמטיות ביותר שהעולם עוסק בה היום. ההגירה היא אחת התופעות המשמעויות ביותר בתולדות האנושות המתרחשת בימינו, וככזו יש לה משמעויות לכיוונים שונים – בין בדבר גורלם של המהגרים, שלעתים הם פליטים של ממש, ובין בדבר גורלן של המדינות, הזהויות הלאומיות ואולי אף עצם הקיום. צריך ללמוד הרבה כדי להיות מסוגל להתמודד עם כל המשמעויות של התופעה, ובין השאר גם את הנושאים האתיים הקשורים בכך. מטבע גודלה של הסוגיה ועוצמתה – יש גם עמדות אתיות שונות ביחס אליה. אנסה לייצג את מה שנראה לי כעמדת הפרשנות המתאימה ביותר לתורה. כמובן שהדברים ייכתבו כראשי פרקים, ואם תרצה לפתח יסוד מסוים – נשמח.
א. ישנה זכות בסיסית להגדרה לאומית. מותר לחברה להגדיר את עצמה, לדאוג לקיומה, להגן על משאביה וכדו׳. זהו היסוד האתי של התורה כולה, שנוסח בדברי חכמים ״שלך קודם לשל כל אדם״, ו״חייך קודמים לחיי חברך״. אין מדובר באגואיסטיות, אלא ביסוד העמוק ביותר של עצם הקיום, ועצם ההכרה בלגיטימיות של הקיום.
ב. זכות יסוד זו של החברה אינה מעניקה לה זכות אתית להיות אטומה למצוקות ולקשיים של מי שנמצא מחוצה לה. הנביא הגדיר כך את עוונה הגדול של סדום: ״גאון שבעת לחם, ושלוות השקט היה לה, ויד עני ואביון לא החזיקה״. מדבריו, ומדברי המשנה באבות, עולה שבסדום הייתה מדיניות של הגנה על אוצרות הטבע ושכונת היוקרה שלהם, ויצירת מערכת חקיקה קשוחה שנועדה למנוע את בואם של זרים.
ג. לא זו בלבד, אלא שמפשוטו של מקרא עולה שדווקא אנחנו – שהיינו זרים ומעונים בארץ מצרים – צריכים להכיר בסולידריות שצריכה להיות בין כל הסובלים והמעונים.
ד. לכן, המקור העיקרי אינו זז ממקומו, ומותר לחברה לקבוע מי רשאי להיות חלק ממנה, ומי מוזמן ליהנות מפירותיה, אך אסור לחברה להתעלם ממצוקות אלה שנמצאים מחוצה לה, ויש לה אחריות לעשות את אשר ביכולתה (המוגבלת) כדי למלא אחר אחריות זו ומבט כלל עולמי זה.
ה. חוקי ההגירה אפוא צריכים להיבחן לאור עקרונות אלה, ולראות האם הופרה האחריות כלפי האנושות, או שהם חלק מההגנה על הקיום העצמי.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
