שלום וברכה
אני מעריך כי מאחורי השאלה עומדת מגמה ממוקדת מסוימת, ואני מבקש להדגיש כי הדברים שאני כותב הם דברים כלליים, שכמו כל כלל אתי – נכונים באופן עקרוני תמיד, ללא הבדלים במקרים ובהקשרים. הם לא נכתבים נגד מישהו מסוים ולא על תופעה מסוימת, אלא כעמדה לכתחילה.
באופן עקרוני ושיטתי אני שולל פרסומים אנונימיים, מכל סוג ומכל אדם – למן האיסור של "ארור מכה רעהו בסתר", המדגיש את האיסור להכות את הרע בסתר, ולדעתי אחד מדרכי האיסור בזמן הזה הוא כתיבת טוקבקים אנונימיים, או כל דרך אחרת של אנונימיזציה שהרשת מאפשרת; דרך פחדם וחוסר אחריותם, של בני אדם לעמוד מאחורי דבריהם, ופרסום דברים בשם "רבנים אמרו", "גורמים בממשלה אמרו" וכדו'; ועד לעובדה שאדם צריך להעמיד את דבריו בביקורת, הנוגעת גם לשאת ההקשר, האחריות, החיפוש אחר שיטתיות ועקביות וכדו'.
אנונימיות גם מאפשרת מדרון חלקלק, בו עצם קיומה מאפשר גם לאחרים להתחזות, ובהקשר של שאלתך – למי שאינו עומד בקריטריונים של "רב" להתחזות לכזה, וממילא גם לומר דברים איומים ונוראים, שיתקבלו על ידי בריות שדי להם בעובדה ש"רב אמר את זה". כלומר, גם אם בדברי הכותב באופן אנונימי או בלתי מזוהה אין כל בעיה – הוא פותח את האפשרות שאחרים שיש בדבריהם דברים בעייתיים יעשו עוול גדול.
אני מבקש להדגיש כי כמו כל כלל – אין כללים מוחלטים, גם לא אתיים, ויש כנראה מצבי קצה ספורדיים שמאפשרים אנונימיות, בעיקר כדי להגן על אנשים אחרים מפני פגיעות וכדו'. אולם כעיקרון, אדם המביע דעה צריך להתייצב מאחורי עמדתו, להזדהות, לעמוד לביקורת, ולאפשר לכל אחד להכריע האם הוא מקבל את עמדתו או לא.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
