שלום וברכה
אני מזמין אותך לקרוא שוב את מה שאתה עצמך כתבת.
אתה מנתח היטב את המציאות ואת הקשר עם המדריך שלך, ולמעשה כבר בעצמך מתאר את הדרך הנכונה להתמודד עם המצב.
מצד אחד, הוא עזר לך מאוד, והוא עדיין תומך בך.
מצד שני, האינטנסיביות של הקשר הזה אינה טובה—לא לך ולא לו. היא עלולה להזיק לשניכם.
בנוסף, מעבר לקשר הזה, חשוב לך לשמור על החברויות שלך, על הלימודים ועל יתר הדברים שבונים את עולמך. גם הוא, בתור מדריך, צריך להיות פנוי לקשרים עם חניכים נוספים ולמילוי שאר ההיבטים של תפקידו.
מייעצים לכם לנתק את הקשר הזה, וכרגע אתה מתקשה בכך.
מדבריך עולה שאולי כדאי לנסות גישה מתונה יותר: לצמצם את הקשר בהדרגה.
אם ניתוק מוחלט אינו מצליח, ייתכן שתהליך של הפחתה יוכל לעבוד.
למשל, לקבוע מסגרות זמן ברורות ומוגבלות לשיחות ולמפגשים.
לקבל על עצמכם להימנע ממגע פיזי, למרות הצורך שאתה מרגיש בכך.
באופן זה תוכל לבחון אם ניתן לשמור על קשר בריא ומאוזן יותר.
אם דרך זו לא תעבוד—אתה בעצמך מבין שלמען שניכם יהיה נכון לנתק את הקשר לחלוטין.
אבל לפני כן, נסה את דרך הביניים.
ואולי היא תצליח.
האם תוכל ללכת בדרך הזו?
כל טוב ובהצלחה.
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
שאלה זו פורסמה לראשונה באתר "כיפה"
