שלום וברכה
יישר כוח על השאלה החשובה, והעיסוק בסוגיה יסודית זו.
קשה לענות על השאלה הזו תשובה מדויקת בשל שתי סיבות:
ראשונה בהן טמונה במישור העובדתי. מה רמת העינוי במסכת סוטה, והאם היא גדולה יותר או קטנה יותר מתעשיית הבשר. לכן קשה לענות על השאלה הזו.
אולם השאלה הגדולה היא גם במישור ההלכתי:
בדיוק בשבוע האחרון ניתנו שני שיעורים כלליים בישיבה שלנו, שונים במעט זה מזה, בשאלה באלה מצבים מותר לפגוע בבעלי חיים. ברור כי צער בעלי חיים הוא חיוב, כנראה מהתורה, וברור שמותר לאכול בעלי חיים, לעבוד בשדה ולרכב עליהם. לפיכך, ברור שצריך לסמן את קו הגבול בין ההגדרה של צער ובין הדברים שמותר לעשות לבעלי חיים.
השאלה היא היכן עובר הגבול בין זה לזה, וזה קשה מאוד להגדירו.
מדברי בעל תרומת הדשן (פסקים קה) עולה כי כל צורך שבני אדם צריכים אותו (במגבלות מסוימות) – מותר. כמובן שגם כאן צריך להגדיר מהו צורך, אבל הוא בוודאי מקל יותר, והגמרא בסוטה מתיישבת היטב לפי דבריו, אולם הדבר בוודאי לא אומר שכל מה שנעשה בתעשיית הבשר הוא כזה.
מדברי הראשונים האחרים נראה כי מותר רק לצורך ערכי אחר (כגון: כבוד מלכים וכדו׳). לאמור: הקו נמתח במקום הרבה יותר רחוק, בתעשיית הבשר בוודאי שאסור, ובמקדש – אפשר שזה מוגדר על ידם כדבר ״ערכי״.
לאמור: האם מה שמתואר בסוטה מח ע״א מלמד שכל צורך מותר? ואם כן, האם כל עינוי בתעשיית הבשר מותר? בוודאי שלא.
זה קצת ארוך אבל מחכים
כל טוב ושוב יישר כוח
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה