שלום וברכה
יישר כוח על השאלה האחראית.
נתחיל בהצגת הדילמה: בד בבד, עם החובה להגן על הציבור, צריך לזכור כי לפרטיות ולאינטימיות יש מעמד די גבוה (“הולך רכיל מגלה סוד”), אך הן גם בעלות משמעויות יותר רחבות: לא היינו רוצים שלשלטון יהיה הרגל שהוא יכול לעשות לאזרחים ככל שירצה ויסבור שנכון לעשות. גם זה היבט אתי מאוד חיוני של הסוגיה, כדי שלא יתקיים בו “לבלתי רום לבבו מאחיו”.
ואף על פי כן, נראה שאתה צודק, ובמצב זה קיימת חובה לדאוג לבריאות הציבור, והיה ראוי שיידעו כולם מי חולה. זה מחייב גם את החברה לא להתייחס לחולים כאשמים ופושעים, וגם לא כמצורעים, אלא כאתגר חברתי רחב המחייב את כולנו גם לפעול לטובתם ולדאוג להם, ועל ידי כך לרכך את משמעות הפרסום.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה