פרסום חקירת מועמד לפני בחירות

שאלה:

בסמוך לבחירות לרשויות או לכנסת מתפרסמים מפעם לפעם חשדות נגד מועמדים.

חשדות אינם הרשעה, ואפילו לא כתב אישום. האם פרסום חשדות, תלונה ואפילו כתב אישום לפני בחירות הוא אתי?

מצד אחד כדאי שהציבור יידע שמועד לכנסת הנו חשוד, ומצד שני אפשר לחסל מועמד בדרך זו.

מהם הכללים לפיהם ראוי שיקבע האם ומה לפרסם על מועמדים?

לאילו כללים צריכים כלי התקשורת לשים לב?

האם דינה של המשטרה שנוהגת להדליף כדין התקשורת או שיש לה דין שונה?

אני מאד מוטרד מכך שאין למועמד שום דרך להגן על עצמו בזמן הקצר שיש בין פרסום הידיעה לבין הבחירות עצמן ובנוסף, זו דרך מאד לא אתית להשפיע על תוצאות הבחירות. האם הציבור יכול לאסור זאת כדי להגן על עצמו מפני השפעה לא הוגנת על תוצאות הבחירות?

האם יש לו כלים אחרים כדי להגן על עצמו מחשש זה?

תשובה:

הדברים שכתבת בשאלה מציגים בצורה עדינה ומדויקת את השיקולים לצד אחד של המטבע – יש בפרסום הזה הרבה מאוד בעיות בתחום הלבנת פנים, לשון הרע וכדו'. זה נכון ביחס לכל סיפור של חשדות, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר במי שמעמיד את עצמו לבחירת הציבור ועלול להיפגע מכך מאוד. לא זו בלבד, אלא שזה נותן כוח עצום למשטרה, ליועץ משפטי לממשלה וכדו', "לחסל" מועמד, וכתבתי על כך פעמים רבות, כגון כאן.

מה חסר ? 
חסרים השיקולים לצד השני, ובעיקר לצד של הציבור. הציבור עומד לבחור במועמד שלו. הציבור מהווה מעין שופט שצריך לדעת במה הוא בוחר. כאשר אתה לא מפרסם חשדות הציבור עלול לבחור במועמד שאין הוא יודע עליו את הדברים החשובים ביותר. לא זו בלבד, אלא שיום לאחר הבחירות יפורסמו החשדות, ואז תהיה תלונה גדולה מאוד "למה לא ידענו קודם", ואיך ייתכן שבחרנו במועמד שהדברים החשובים האלה לא היו ידועים עליו כלל. צריך גם לזכור כי לציבור חשובים גם ההיבטים האתיים, וגם אם הדברים כלל לא מובילים להרשעה במשפט – אם מדובר בעובדות חשובות הציבור חייב לדעת.  

על כן, אני דווקא נוטה לעמדה השניה, אולם בדרכו של החפץ חיים, לאמור: ראשית, יש לפעול באמת לשם שמיים, ולבחון האם מדובר בדבר חיוני שהציבור חייב לדעת, שלמפרסם הדברים משוערים ברמת וודאות גבוהה מאוד, או שמדובר ברכילות, בחשדות מינוריים וכדו'. אם זה אכן דבר חמור – זו חובת הציבור לדעת על החשדות. אולם מפרסם החשדות חייב ראשית להיות מדויק, לא מגזים, לא מטשטש בין עובדות לפרשנות וכדו'. מעבר לכך, מוטל עלינו באופן מתמיד להדגיש כי מדובר בחשדות בלבד, כי יש עוד דרך ארוכה בין חשדות אפילו ברמה גבוהה של הערכה ובין הרשעה וכדו', לתת לחשוד למסור את גרסתו הציבורית וכדו'. הערכתי את הציבור היא שהציבור יודע להבחין בין זה לזה.  

לא מדובר בהדלפות. הדלפות אסורות. (חשוב להדגיש כי בחלק גדול מהמקרים לא מערכות החוק הן המדליפות, כי אם עורכי הדין של החשודים, כי זו הדרך היחידה שיש בידם להחליף מידע בין החשודים, שכן אחרת זה שיבוש הליכי משפט). מדובר בכללי פרסום לאור האמור לעיל, וזו נראית דרך הרבה יותר מתאימה לדרכה של תורה, כי צריך להגן גם על זכויות החשוד, וגם על החובה הציבורית לבחור לאור מירב הידיעות שהוא יודע. 

כל טוב 

יובל שרלו
הרב שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר

לקריאה נוספת:

שאלות נוספות

הכפשה ברשת: איך להתמודד עם פוסט שקרי מנקודת מבט הלכתית?

עצומת רבנים בנושא החטופים: מה נכון לעשות?

האם על המדינה לממן ייצוג משפטי למחבלי חמאס?

חופשת מילואימניק בזמן מלחמה: מה נכון יותר? נופש בחו"ל או בישראל כדי לתמוך בעסקים מקומיים?

מה עמדת היהדות לגבי החוק לנטילת זרע של חיילים שנפלו בקרב?

המוסר הטבעי "החילוני" ומה הקומה שהתורה מבקשת להוסיף?

אתיקה צבאית - חיילים סוחבים אלונקה

מותר לשמוע מוזיקה בעת מלחמה?

אגרוף מושט קדימה

רוצחים ואנסים יהודים איבדו צלם אנוש?

עוד בצהר לאתיקה

מאמרים

תכונות הנדרשות משופט ראוי

מאמרים

להתקדם קדימה

מאמרים

הרב יובל שרלו בראיון ל"כאן מורשת" לקראת ט"ו בשבט והשקת הפורטל קיימות באתר צהר לאתיקה

סרטונים

חומרא או קולא?

מאמרים

קיימות יהודית: אחריות סביבתית מתלמוד למעשה

מאמרים

פרק א- מבוא | קיימות יהודית

סרטונים

ההסבר המפתיע של הרב שרלו על מוסר המלחמה בפרשת "בשלח"

מאמרים

פרק יח | מילות סיום

מאמרים

פרק יז | דיני מלחמה והשחתה

מאמרים

פרק טז | הימנעות מבשר

מאמרים

פרק טו | פריה ורביה

מאמרים

פרק יד | קבורה וקיימות

יש לך שאלה לצוות המקצועי שלנו?