שלום וברכה
ראשית, אני מבקש לחזק אתכם לאחר ההפלה הקשה. בדבר אחד אפשר להתנחם, והוא שבסופו של דבר נעשה חסד בכך שלא נולדה מצוקה קשה בעולם – לה ולכם. בעזרת ד' תזכו בפרי בטן בריא ומשמח.
אני מבין היטב את מה שאתם כותבים עליו, אם כי חלק מהדברים לא מופנים כלפי. אין זה נכון שאסור בכל מצב להפיל,ואין זה נכון שאין שום רב שנוהל על פי ההלכה שמתיר. הרב וולדנברג זצ"ל בוודאי נהג על פי ההלכה ובמצבים מסוימים התיר. הדבר תלוי בהרבה גורמים: בגיל ההריון, במצב העובר ובעוד עניינים שונים. גם אני בעוניי עוסק בכך הרבה מאוד, ופעמים מסוימות שפסקתי שיש להפיל.
מה שאתם כותבים עליו – הפער בין העמדה ההצהרתית ובין הפסיקה האישית – הוא אחד הנושאים הנתונים בויכוח בין רבנים. עמדתי היא שיש לצמצם את הפער הזה כמה שיותר, ולפסוק בפומבי את הפסיקות האישיות, גם בשל העובדה שזו הייתה דרכם של גדולי ישראל לאורך הדורות בספרות השו"ת, וגם בגלל הנימוק שאתם כתבתם – זוגות רבים שנוהגים שלא נכון כי הם חושבים שההלכה אומרת דבר מה אחר.
על כן, אני מסכים מאוד עם דבריכם, בד בבד עם המאבק בהפלות האסורות, ואני מקווה שאכן הפסיקה תהיה ברורה יותר – הן במצבים שאסור, והן במצבים הכואבים שמותר.
כל טוב
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת: