שלום וברכה
אשמח לענות,
א. יש הלכה בישראל. ההלכה קובעת כי בית דין שמונה על ידי אנשים פרטיים – מחייב מאוד את מי שקיבל את בית הדין על עצמו. ברם, אין מצב הלכתי בו מישהו ממנה בית דין, וקובע שכולם חייבים לציית לבית הדין שהוא מינה. לא מיניתי את בית הדין, לא קבלתי על עצמי את בית הדין, לא הסכמתי מבחינה הלכתית לקשר בין ממני בית הדין ובין בית הדין, ועל כן – כל הטיעון ביחס לחובת השמיעה לבית הדין הזה אין לה על מה שתסמוך מבחינה הלכתית.
ב. קראתי את פסק הדין. במישור העובדתי – אין לי אלא לקבל את עמדת בית הדין, כי לי עצמי אין שום נגישות למידע עובדתי אחר. אולם ההכרעה הערכית של בית הדין -אינה העולם הרוחני שאני סובר שחובה לחיות בו. הנושא שעמד על הפרק, מבחינת ראש ישיבה, איננו העריות. בית הדין קבע שעובדתית לא היה שם מעשה של עריות – וכאמור, אני מקבל את העובדות דרך העיניים של בית הדין. אבל, כאמור, זה לא הנושא: הנושא הוא ניצול על ידי ראש ישיבה, של אישה (לפחות אחת) שבאה אליו להתייעצות, והוא הפעיל עליה מניפולציות של רוח הקודש ועניינים אחרים – וניצל אותה. זה הנושא העיקרי של היותו ראש ישיבה, וזה היסוד הערכי, המוסרי, הנבואי וכדו׳ של המקרה. רק כדי להדגים – עם כל ההבדלים הנדרשים: זה הנושא שאנו לומדים ממעשה דוד ואוריה. הנושא המרכזי אינו עריות (כל האומר דוד חטא…); הנושא המרכזי הוא מלך שלקח את אשתו של לוחמו הנאמן בשעה שהוא היה בשדה הקרב, ולאחר מכן שלח אותו אל מותו. אשמח אם תקרא כאן- דוד מלך ישראל חי וקיים, ותבין את הנושא בכללו. הסכנה אפוא אינה ממה שהוא עשה בעבר. הסכנה הגדולה היא ממה שהתגלה כאפשרות פגיעה של תלמידים בעתיד – לא דווקא בתחום הייעוץ המיני, אלא בכל תחום של ניצול כוח ומרות. תיקון על זה לא נעשה כלל, פסק הדין כלל לא התייחס לממד העיקרי הזה שהוא יסוד הכל, ומכאן באה חתימתי.
ג. חלק מהחותמים טוענים (ואדגיש כי זהו נימוק משני בלבד לטעמי) כי אין כאן עמידה נגד פסק הדין. פסק הדין קובע שהוא יכול לחזור לתפקידו – ופסק הדין זה יקויים. אולם פסק הדין אינו אוסר לקרוא לתלמידים שלא לבוא ללמוד שם.
ההתערבות שלי כאמור נובעת רק ממניע אחד בלבד, והוא הגנה על נפגעים עתידיים.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת בנושא: "למה חתמתי על המכתב נגד הרב טל"
