אני נזהר מאוד שלא להיכנס למפלגתיות, ולכן אענה רק לנקודות העקרוניות בשאלה החשובה הזו:
א. באופן כללי, אסור שיהיה משוא פנים, ובמקום בו יש משוא פנים חייבים מבחינה אתית לא להסכים לכך. לגבי השאלה האם יש במקרה הזה משוא פנים – צריך לקרוא היטב את המקומות בהם הביעו את עמדתם, ולראות, ואם יש משוא פנים צריך להילחם נגדו.
ב. אני מתקשה לקבל את ההנחה הסמויה בשאלה והיא שהיועץ המשפטי של מדינת ישראל מעדיף ערבים על פני יהודים, ולכן נראה לי שהשאלה העקרונית בסוגיה זו מורכבת יותר מאשר אתה מתאר אותה.
ג. עמדתי ביחס לחופש הביטוי ידועה, ונכתבה פעמים רבות, והיא שיש ללכת הכי רחוק שאפשר בתחום חופש הביטוי. רק לאחרונה כתבתי זאת שוב. אולם אחד העקרונות היסודיים ביותר באתיקה הוא שאין עיקרון אתי שהוא נכון ללא גבול. גם לחופש הביטוי יש גבול, אם כי כאמור – הוא צריך להיות מוצב הכי רחוק שאפשר.
ד. העובדה שדעה מסוימת כתובה בתורה שבכתב אינה הופכת את הדברים באופן אוטומטי לדעה ראויה. יש תורה שבעל פה, יש מסורת, יש המשך. מי שיקרא היום להוציא עין לכל מי שמוציא עין – אפשר שלא יהיה זכאי לחופש דיבור; מי שיעמוד היום מול נאנסות ויטיח בהן כי למעשה לא מגיע לאנס כל עונש, חוץ מתשלום מסוים לאביהן, והן תתחתנה איתו – אפשר שלא יהיה זכאי לחופש. אני מדגיש את המילה "אפשר", ואיני עוסק בסעיף זה בחופש הדיבור עצמו, אלא בכך שמי שמבקש להעתיק את התורה כפי שהיא לעולם בו אנו חיים כופר למעשה בתורה שבעל פה ובמסורת חכמי התורה לדורותיה.
ה. כאמור, איני מתכוון להתייחס במסגרת האתיקה לחבר כנסת זה או אחר.
כל טוב ,
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
