שלום וברכה
יישר כוח על השאלה החשובה מאוד.
אחד הכללים בדיונים אתיים הוא לפתוח בבירור הטיעונים של הצד השני, במקרה הזה שופטי בג"ץ, ואז כמובן לבחון אותם האם הם קבילים או לא. אם אכן הטיעון של השופטים היה שלעיתונאים יש זכויות יתר – הדברים שכתבת היו צודקים מאוד, ואין שום סיבה שבעולם שהם יקבלו פטור מזה.
אולם, אם אנו רואים את העיתונאים כשלוחי ציבור, שחלק מתפקידם הוא לדווח לנו על דברים שאינם מתאימים לרוחה ולדרכה של הממשלה, כדי לחשוף עיוותים, שחיתויות וכדו' – אזי זהו אינטרס ציבורי להעניק להם את החסינות הזו, שאם לא כן – אנחנו כציבור נצא נפגעים.
אני יודע שברוח הכללית היום נגד העיתונאים הם זכו ביושר בחוסר האמון שהציבור רוכש למניעים שלהם. אולם, בד בבד, אנו כציבור בסופו של דבר מנהלים את רוב הדיונים הציבוריים שלנו על בסיס עבודתם והדיווח שלהם, ועל כן אפשר שזה אינטרס שלנו שהם יקבלו את החסינות הזו.
האם זה מתאים לתורה? התורה לא דיברה על עיתונאים. להבדיל אלף אלפי הבדלות – בוודאי שהתורה העניקה חסינות לנביאים, שהיו ממבקרי השלטון החשובים ביותר. אם אכן נגדיר שהעיתונאים ממלאים חלק מזערי מהתפקיד הזה היום (להדגיש חזור והדגש: לא רק שהם לא נביאים, אלא שגם פעולתם לוקה בחסר בהקשרים רבים), יש לזה בסיס מסוים לדיון.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
- סערת הקורונה – כל התוכן מבית צהר לאתיקה
- מטוהר הנשק לטוהר האיכון
- מהם הכללים האתיים לשימוש באיכון במאבק נגד הקורונה?
- אמצעים טכנולוגיים מיוחדים לאיתור חולי קורונה: מסוכן או הכרחי?
