בית » שאלות » המרחב הציבורי » משבר הקורונה – החרגת עיתונאים מאיכון

משבר הקורונה – החרגת עיתונאים מאיכון

שאלה:

שופטי בגץ הכריעו כי עיתונאים יהיו פטורים מאיכון במקרה שהם ידבקו מקורונה כדי להגן על חיסיון המקורות שלהם. ואני שואל, האם הזכות לחיים של כלל האזרחים לא קודמת? שווה לסכן חיים בגלל זה?

ובמקרה הזה זה ממש מוזר, אם הם מאד רוצים להיפגש עם גורם שחייב להישאר אנונימי שילכו בלי הטלפון. האם הזכות לראיין דווקא עם טלפון גוברת על החובה להגן על הציבור ממחלות? האם גם תורת ישראל מסכימה עם הרעיון הזה?

תשובה:

מאת הרב יובל שרלו ז' אייר התש"פ | ז׳ באייר ה׳תש״פ – 1 במאי 2020

שלום וברכה

יישר כוח על השאלה החשובה מאוד.

אחד הכללים בדיונים אתיים הוא לפתוח בבירור הטיעונים של הצד השני, במקרה הזה שופטי בג"ץ, ואז כמובן לבחון אותם האם הם קבילים או לא. אם אכן הטיעון של השופטים היה שלעיתונאים יש זכויות יתר – הדברים שכתבת היו צודקים מאוד, ואין שום סיבה שבעולם שהם יקבלו פטור מזה.

אולם, אם אנו רואים את העיתונאים כשלוחי ציבור, שחלק מתפקידם הוא לדווח לנו על דברים שאינם מתאימים לרוחה ולדרכה של הממשלה, כדי לחשוף עיוותים, שחיתויות וכדו' – אזי זהו אינטרס ציבורי להעניק להם את החסינות הזו, שאם לא כן – אנחנו כציבור נצא נפגעים.

אני יודע שברוח הכללית היום נגד העיתונאים הם זכו ביושר בחוסר האמון שהציבור רוכש למניעים שלהם. אולם, בד בבד, אנו כציבור בסופו של דבר מנהלים את רוב הדיונים הציבוריים שלנו על בסיס עבודתם והדיווח שלהם, ועל כן אפשר שזה אינטרס שלנו שהם יקבלו את החסינות הזו.

האם זה מתאים לתורה? התורה לא דיברה על עיתונאים. להבדיל אלף אלפי הבדלות – בוודאי שהתורה העניקה חסינות לנביאים, שהיו ממבקרי השלטון החשובים ביותר. אם אכן נגדיר שהעיתונאים ממלאים חלק מזערי מהתפקיד הזה היום (להדגיש חזור והדגש: לא רק שהם לא נביאים, אלא שגם פעולתם לוקה בחסר בהקשרים רבים), יש לזה בסיס מסוים לדיון.

כל טוב

יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר

לקריאה נוספת:

לשאלות נוספות