שלום וברכה
שאלה איכונם של בני אדם אכן נחלקת לשתי סוגיות: הסוגיה האתית המהותית, שבה נדון בהקשר אחר, ושאלת המוסד המכריע בין האפשרויות השונות. התשובה שאכתוב אינה באה מהעולם המשפטי – שכן על הבחינה המשפטית צריכים משפטנים לדון, ונראה לי כי עמדת כולם שזה חוקי – אלא מהעולם האתי: לממשלת מעבר ישנו ייעוד, והוא עיקרון רציפות השלטון. ישנה חשיבות גדולה לרציפות זו, ועל כן חייב להיות רשות מבצעת לאורך כל הדרך. אולם, פעולותיה של ממשלה זו צריכות להיות כפופות לעיקרון שיצר אותן, לאמור: אין מדובר בקיומה של ממשלה משוחררת מהכנסת, הרשאית לעשות ככל העולה על רוחה, אלא בממשלה שצריכה לצמצם את עצמה, ולזכור את תפקידה המוגבל והענוותני: לקיים מצב של רציפות שלטונית. על כן, באופן עקרוני, זה לא ראוי כי ממשלה זו תקבל החלטות הרות גורל. אם ישנו צורך חיוני לאיכון אנשים, וזה מצב חרום – בדיוק לשם כך נוצר עקרון הרציפות השלטונית, ויהיה זה נכון מצד הממשלה לתפקד. אולם אם הדבר נתון במחלוקת, לא בהכרח חיוני, ומשקף עמדה מסוימת של הממשלה ולא כורח – לא ראוי שממשלה תקבל הכרעות משמעויות מעין אלה.
כל טוב ובשורות טובות
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
