שלום וברכה
זו שאלה עדינה מאוד ורגישה מאוד מאוד.
נקודת המוצא היא שצריך להיזהר מאוד מאוד מהכללות. התורה עצמה אסרה, לדוגמה, ענישה קולקטיבית (כאן לא מדובר בענישה, ראי בהמשך, אך ניתן ללמוד על הבעייתיות שבהכללות). הכללות פוגעות באנשים שלא עשו דבר בעייתי, גורמת ליחס סטיגמטי, והיא מהרעות החברתיות היותר גדולות.
אולם, מנגד עומדת הזכות של חברה להגן על עצמה מפני מקומות שבהם לא נוהגים כשורה בצורה משמעותית. ראש העיר מחויב גם, ואולי בעיקר, לתושבי העיר שלו, והוא חייב להגן עליהם מפני התנהגות לא ראויה.
לכן, הדרך הנכונה ביותר לעשות היא לנסות קודם כל לא לפעול בדרך סטיגמטית זו, אלא לאפשר את העבודה, לשמור על ההוראות, לבדוק את אלה שמטפלים באנשים עם סיכון וכדו’. על ידי כך, ממלאים הן את החובה שלא לפגוע באנשים לחינם, והן לשמור על תושבי העיר.
ברם, אם זה בלתי אפשרי, והעיר שממנה באים התושבים הוגדרה כעיר “אדומה”, מוטלת חובה על ראש העיר למנוע את הכניסה, עד שהעיר הזו תנהג כראוי, והסיכוי של פגיעה בתושביו – יפחת.
כל טוב ושנשמור כולנו על ההוראות המחייבות
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה