שלום וברכה
״מי יעלה בהר ד׳ ומי יקום במקום קודשו – נקי כפיים ובר לבב, אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה״.
רשימה מעין זו צריכה להיעשות רק על פי שני קריטריונים:
ראשית – מי שזקוק לכך. היכולת של מוגבלי תנועה להגיע לכותל המערבי היא חובה, שעל אדניה של חובה מוסרית זו נבנית ירושלים – ״ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה״.
שנית – מנהיגי ציבור גדול, או אורחים רמי מעלה (כדאי מאוד להגדיר את המושג ״מעלה״ בהקשר זה), שאנו מכבדים אותם בכניסה המיוחדת הזו. מובן מאליו, מקומם של גדולי תורה ואדמורי״ם אינו צריך להיות נפקד מרשימה זו.
כמובן שמימוש שני הקריטריונים האלה הוא קשה מאוד (מהי בעיית נגישות המצדיקה ? מיהו ״מנהיג ציבור״ או ״אישיות רמת מעלה״). על כן צריך לבחור בוועדה קטנה וישרת דרך המכריעה בנושאים אלה, ולהזכיר לה תמיד שהיא עומדת מול ריבונו של עולם ביושר שיקוליה. כל זה צריך להתנהל ביושר, בלי משוא פנים, וגם בלי צרות עין, אלא עניינית. המצב האחר, בו ״מקורבים״ זוכים הוא עוול ומרמה, פוגע במי שבאמת זקוק לכך, ורחוק מאוד ממה שצריך להתרחש בשערי המקום הקדוש והעליון.
[אני כמובן לא שייך לשתי הקבוצות האלה – זיכני הקב״ה בזוג רגליים בריאות, ואיני מנהיג משום סוג, וממילא הולך ברגל מהחניה…]כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
