השיקולים של המדינה הם פוליטיים או אתיים?
לשאלה שאת שואלת שני היבטים. ראשון בהם הוא היבט עובדתי – האם השיקולים של המדינה הם פוליטיים או אתיים. את זה כמובן אני לא יכול לדעת, כיוון שאני לא יודע את כל מה שנעשה בחדרי חדרים. מעבר לכך, גם ממכתבך עולה העובדה כי הנושא הזה באמת לא נמצא בחזית הדיונים, ולמעשה איני זוכר דיון כלשהו שנעשה בנושא.
מי קיבל את ההחלטה על הגבלת PGD ?
הדבר בולט עוד יותר כאשר אנחנו משווים בין כמות הדיונים שנעשו בנושא פונדקאות לילד שלישי, שאמנם הבעיה האתית חמורה יותר, אך כאן המדינה כלל לא משתתפת בהוצאות (מצאתי במחשב מסמך בו הובלתי את הדיון בשנת 2007). איני יודע אפוא מי קיבל את ההחלטה על הגבלת PGD מסיבות רפואיות לשני ילדים בלבד, ואיני יודע לומר מה השיקולים של המדינה.
הקצאת משאבים בצורה שווה
ההיבט השני – אני יכול להתייחס לשאלה מבחינה אתית בלבד. אין ספק שחלק מהאתיקה קשור גם בשאלת הקצאת המשאבים, ובהחלט נכון מבחינה אתית להכריע כי הקצאת המשאבים של המדינה תקבע סדרי עדיפויות, ושהמדינה תחליט למתוח את הקו במקום מסוים. לדוגמה, העובדה שהמדינה החליטה, לדוגמה, שהיא מממנת IVF בצורה נדיבה מאוד, אך זאת רק עד גבול של שני ילדים – היא לגיטימית מאוד מבחינה אתית, ובחלוקת משאבים אין לנו ברירה אלא לעשות זאת. השאלה היכן בדיוק למתוח את הקו היא תמיד קשה מאוד, גם מבחינה אתית. ובהחלט ניתן לטעון כי המדינה מקבלת על עצמה את האחריות ללידת שני ילדים בריאים לכל משפחה, ומאחדת את הקווים ב IVF, PGD וכדו׳.
למתוח את הקו לאור ממוצע הלידות בישראל
ברם, לטעמי יהיה נכון מבחינה אתית למתוח את הקו לאור ממוצע הלידות במדינת ישראל, והוא יותר קרוב לשלושה ילדים. לא זו בלבד, אלא שכאשר מדובר בהוצאה לא גדולה מצד המדינה, וגם בחיסכון גדול שלה (כדי שלא ייוולדו ילדים פגומים), ולמעלה מכך – כדי למנוע הפלות (על ידי זוגות שנכנסו להריון על דעת ההכרעה שאם יתגלו בבדיקות ההריון שהעובר פגום – יפילו) מסיבות רפואיות וערכיות כאחד, בהחלט ניתן מבחינה אתית לסטות מה׳אחידות׳, ולהכריע כי PGD ימומן. ברם, איני יכול לטעון כי מי שסובר אחרת, וטוען שצריך למתוח קו אחיד כדי שלא תהיה סתירה קוהרנטית, והקו הזה נמתח כאשר יש שני ילדים – טועה. זו מחלוקת אתית לגיטימית ולא בהכרח פוליטית.
מקווה שעזרתי במעט.
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת בנושא:
