שלום וברכה
יישר כוח על השאלה הרגישה מאוד והעדינה מאוד.
היא אחת השאלות המסובכות ביותר בתחום זה, וכתבנו עליה פעמים רבות, כגון כאן.
כאשר אנחנו שואלים שאלה "האם זה מוסרי", צריך כמובן לבחון קודם כל האמנם יש שתי אפשרויות, או שעל אף המצוקה והקושי הגדול – אין דרך נוספת מאשר המציאות הקיימת.
יש אמנם אפשרות נוספת, שאת רומזת עלייך בשאלתך: כל אחד צריך לתת את כל הכסף הנדרש כדי להציל חיים של אחרים. המדינה צריכה לממן, אולם הכסף של המדינה בא בעיקר מהאזרחים המשלמים מיסים, ולמעשה האפשרות שאת אומרת שצריכה להיות היא שיש לחייב כל אחד מאתנו לשלם את כל המיסים הנדרשים כדי להציל את החיים של אחרים.
זו עמדה מוסרית אפשרית, אולם יש בה שתי בעיות גדולות: ראשונה בהן היא העובדה שיש עוד נושאים שצריך להוציא עליהם את הכסף הציבורי – צריך כבישים, וחינוך, ותורה, ותרבות, וחקלאות ועוד ועוד, וצריך לשאול האמנם את צודקת בעמדה המוסרית שבשאלה שלך, ואנו נדרשים לוותר על כל הדברים האלה, ולחיות במדינה מאוד ירודה מבחינת איכות חיים, וזאת על מנת להציל את כל החיים של כל האנשים.
שניה בהן היא עצם העובדה שלמעשה לא יהיה כדאי לעבוד ולהרוויח, כי לפי ההצעה שלך – העניים יקבלו את התרופות מהכספים של ה"פרייארים" שעובדים. הקריסה של המדיניות הקומוניסטיות נבעה גם מכך. זו גם תפישה שמאוד מאוד מעודדת שחיתות.
גם ההטלה על חברות הביטוח אינה נותנת מענה, שכן משמעות הטלה זו היא חוסר הכדאיות של קיומם.
על כן, הכאב מאוד גדול, אולם צריך למצוא דרך מאזנת, שבה מחד גיסא אכן מקבלים את הטיעון הטוב שבדברייך, ומטילים אחריות מסוימת על החברה כולה כדי לסייע לאחרים, וזו למעשה המשמעות של ביטוח הבריאות הקיים היום כחוק בריאות ממלכתי; מאידך גיסא, הפער והחוסר יישאר תמיד עמנו.
כל טוב ושוב יישר כוח על השאלה
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
