שלום וברכה
בעניינים הנוגעים בדיני ממונות לא ניתן לקבוע מה נכון לעשות ומה לא בלי לשמוע את הצדדים כולם. ממילא, הדברים שאכתוב הם רק לאור מה שאתה עצמך כתבת, והם הדרכה לך, אך לא פסק דין.
באופן כללי, ענייני שותפים הם לרוב בעייתיים ורגישים מאוד. טוב שנהגת עד כמה במידת האחווה והרעות, וזה תמי דטוב יותר.
בדרך כלל הגישה צריכה להיות "הדרך המקובל בין בני אדם". הדרך המקובלת היא שעון שבת למזגן. אדם שאינו עושה כך – ידו על התחתונה, וזה כמובן לא צודק מצד החבר לנהוג כך, וגם מבחינת דיני ממונות – הצדק אתך.
נושא החיסונים מסובך הרבה יותר. אין לנו ברירה אלא לפעול לאור ההנחיות. כמובן שההנחיות עלולות לפגוע כאשר מדובר במקרה בו אתה עוסק, אך זה מעביר את מישור הדיון למערכת המוסרית בהתנהגותו ולא למערכת תביעה. כאן אינני חושב שיש לגיטימציה להפעיל מנגנון פיצוי (כלומר: אי תשלום).
ולשאלותייך:
א. הדבר תלוי כמובן בהסכם ביניכם. אם הנושא לא פורט – כל עוד מדובר בצריכה רגילה וסבירה אי אפשר לתבוע כניסה להתחשבנות. ברם, במקרה שאתה מתאר האדם נוהג שלא כשורה לגבי המזגן, ועל כן מותר לך לתבוע לשלם פחות.
ב. תביעת חזרה היא בעייתית, וקשה למצוא לה הצדקה. יש להם טיעון של "סבר וקיבל".
ג. מבחינת דיני ממונות אין הבדל בין מצב של אמון שנסדק או אמון שנותר על כנו. אולם בוודאי יש פגם מוסרי כבד בהתנהגות לא ראויה.
ד. נראה לי שהדרך הטובה ביותר הוא לעשות "אסיפת שותפים", לפתוח את הלב, ולאחר מכן שכל אחד יציג את הדברים מנקודת המבט שלו, ולנסות להגיע להסכמה. אני מזכיר כי יש לאוו מהתורה "לא תשנא את אחיך בלבבך", לאמור: התורה אוסרת על שמירת דברים בבטן, ולכן זה הדבר שצריך לעשות.
כל טוב ופתיחת שערים חדשה ליחסים ביניכם.
שנה טובה
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת: