לסוגיה זו יש שתי רמות:
הרמה הראשונה היא הרמה המשפטית ההלכתית. אין שום איסור להציע לעובד מסוים לעזוב את העבודה במקום אחד. ההלכה מחייבת מצד אחת בחובת נאמנות של העובד למעביד במסגרת עבודתו, והיא מביאה זאת לידי ביטוי בדרכים רבות, כגון בהיתר לאומנין לקרוא קריאת שמע בראש האילן (ברכות פ"ב מ"ד), ובאופן כללי – איסור גזל ממעביד. ברם, לא זו בלבד שאין חובה להמשיך לעבוד אצל מעביד מסוים אם לא הוסכם על כך מראש – נראה כי ההלכה אינה רואה בעובד עבד של אותו אדם, ואף מזהירה "כי לי בני ישראל עבדים – עבדיי הם ולא עבדים לעבדים (ב"מ י ע"א), עד כדי דיון בראשונים בצורך להיתר לאדם להשכיר את עצמו (תוד"ה "כי" שם), ועוד.
זה ביחס לעובד עצמו.
האם ביחסי בני אדם ההלכה מחייבת את האדם להימנע מלהתחרות באדם אחר על עובד שכבר עובד אצלו ? אין לכך שום מקור, וכאשר אנו מצרפים הן את האינטרסים של העובד (בוודאי אם ההצעה מציעה לו תנאים טובים יותר), הן את הרצון של הקב"ה למנוע השתעבדות על אף שמותר לאדם להשכיר את עצמו, והן את העובדה שתחרות חופשית מותרת בהלכה, וזה לא מצב של "עני המהפך בחררה" – הדבר מותר מבחינה משפטית-הלכתית.
רמה שניה היא רמה של "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך" שהוא בסיס הגיור על רגל אחת ולימוד כל התורה כולה. כאן אפוא צריכים לשקול שיקולים נוספים, הנוגעים למידותיו של אדם, להתנהגות הראויה וכדו'. אי אפשר אפוא לקבוע כללים חד משמעיים כי הדבר תלוי עד כמה עובד זה חיוני למעביד הנוכחי; עד כמה הוא חיוני למחפש עובדים חדשים כעת וכדו'. דיני כופין על מידת סדום אינם קשורים כאן, כי אין מדובר במידת סדום אלא במפגש אינטרסים. זה יותר דומה לסוגיית "רוניא" (בבא בתרא ה ע"א) המלמדת שצריך לבחון את האינטרסים השונים.
צריך לזכור כי ההלכה קבעה "שלך קודם לשל כל אדם", ומותר לאדם לדאוג לאינטרסים שלו, אולם מבחינת תורת המידות המוסרית הוא צריך לשקלל את כל הדברים האלה כאחד, ולבחון האם הצורך שלו חיוני כדי לגבור על המשמעויות של לקיחת עובד מאחר.
לעולם יש לזכור שגם לעובד יש אינטרסים, ואם הדבר לטובתו – על אחת כמה וכמה שמותר.
על כן:
א. מותר הלכתית להציע לעובד לעבור לעבוד אצל אדם אחר, בוודאי במצב זו זה טוב לאינטרסים של העובד, אך גם בין מעבידים.
ב. מבחינת המידות הטובות המתחייבות – צריך לשקול שכר הצעה זו מדין "שלך קודם לשל כל אדם", כנגד הפסדה מצד "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", ולבחון את הרווח של המציע, ולאור זה להכריע. אם זה לא חיוני – לא לעשות את זה מצד דרך ארץ שקדמה לתורה.
ג. מותר לפנות לעובד בהצעה זו כדי לבחון האם יש בכלל היתכנות, אך נכון שלא לממש את האפשרות הזו בלי לדבר עם המעביד, ולא לעשות דברים מאחורי גבו, שוב מצב "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". אולם צריך לשקול כל מקרה לגופו, מצד האפשרות שגילוי מראש עלול לטרפד את כל התהליך.
בסופו של דבר – זה שיקול הדעת של העובד.
כל טוב
וחודש מנחם
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר