שלום וברכה,
זו שאלה עדינה מאוד ורגישה מאוד.
נקודת המוצא היא שהתורה ציוותה "מדבר שקר תרחק", ועל כן צריך להחמיר מאוד באמירת אמת, ולא לחפש דרכי היתר כאשר הדברים אסורים.
ברם, כאן יש שלושה נימוקים מפני מה אפשר שהדבר מותר:
א. ההקפדה שלך ללימוד בהפרדה, שאף היא יסוד הלכתי לאור תפישת עולמך.
ב. העובדה שמבחינה זו אתה "חרדי", וההצהרה שלך אכן היא הצהרה הקרובה לאמת.
ג. אפשר שיש כאן עוול שנעשה כלפי מי שהוא מהציבור הלא-חרדי, ולא זוכה להכרה זו.
נראה לי כי הדבר הנכון לעשות הוא מכתב שייכתב בו כי אתה נוהג כחרדי בתחומים אלה, ובצורה מוקפדת ביותר, ועל כן זכאי בהחלט ללמוד במסלול חרדי. ברם, אם אתה מעריך שהדבר לא מספיק ולא יעזור, ולא יקבלו אותך למסלול הזה – נראה לי כי במצב הזה מותר לך להצהיר על היותך "חרדי", כי הגבולות בין חרדי ובין מי שהוא חלק מהציבור הציוני דתי אבל מקפיד מאוד על כך – אינם ברורים.
כמובן שכל זה בכפוף לכך שאתה באמת מקפיד על הדבר.
כל טוב ויישר כוח
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
