בית » שאלות » אתיקה רפואית » מה צריכה להיות מדיניות בתי החולים ביחס לחולה הנוטה למות?

מה צריכה להיות מדיניות בתי החולים ביחס לחולה הנוטה למות?

שאלה:

לכבוד הרב שרלו שלום וברכה.

סבי ז”ל נפטר לפני כשבוע וחצי באחד מבתי החולים בארץ. קודם לפטירתו היה חולה מאוד. בליל פטירתו בהגעינו למחלקה ניסיתי (אינני יודעת אפילו מדוע) להבין מה קרה בזמן הפטירה, ושאלתי בתמימות את הרופא התורן האם ניסו, הכניסו צינור הנשמה ו.. בשלב זה אמר לי הרופא התורן כי בוצע נסיון החייאה ללא ניסיון הנשמה מאחר ובגליון של סבי היה רשום שלא לבצע החייאה.

אציין כי איש מבני משפחתנו מעולם לא דיבר על כך (ואבי בן יחיד כך שזה רק אנחנו) וסבי לא יכל היה לבקש זאת שכן לצערי לא היה תמיד צלול בתקופת האשפוז וקצת קודם לה מפאת מחלתו.

כששאלתי מה זאת אומרת? היכן זה כתוב? הראה לי הרופא התורן בראש גליון הקבלה שלש אותיות בכתב יד, ללא תאריך או חתימה-DNR. הרופא הסביר שאלו ראשי תבות שמשמעותן do not resuscitate ולכן לא בוצעה הנשמה. הרופא לא ידע להסביר לי מתי ומדוע נכתב הדבר. ראש המחלקה סרב לדבר איתנו טלפונית ובשיחה שבוצעה מהמחלקה נאמר לי על ידי אחד מהרופאים כי עצם הדבר שלא ידענו על כך סימן שהיתה כאן טעות. לטענתו החלטה זו לרוב מסורה למשפחת החולה ולחולה ויתכן שהם טעו או שיתכן ואנו לא הבנו אותם ובאיזו שלב התקבל רושם כזה. הוא הבטיח כי יבררו את הנושא והסביר כי עלי להתקשר אל ראש המחלקה בהמשך ולקבל את דבר המחלקה בנושא.

השבוע דיברתי עם ראש המחלקה. לאחר שבהתחלה נישא להכחיש כי דבר כזה היה כתוב, טען כי בכל אופן מדובר בעניין עקרוני לפיו זכותם של הרופאים להחליט שלא להאריך את חייו וסבלו של האדם על ידי אי ביצוע הנשמה. עוד הוא טען כי מילא אם היה חי מספר ימים לאחר מכן, אך זה לא נראה המקרה. הוא ביטל את טענותי כי מדובר בהחלטה מוסרית ולא רפואית שאף אחד לא מינה את הרופא (או אף אדם אחר) לקבל וכי יש כאן מדרון חלקלק מסוכן, לפיו פעם יקבע שעבור מספר דקות לא כדאי לנסות להאריך חייו של אדם ופעם מספר ימים.

אינני הקב”ה וודאי שאינני יודעת אם הדבר היה עוזר לסבא ז”ל או לא. אולי אני טועה ויש לי חוסר הבנה בנושא (אם כן אשמח אם הרב יאיר את עיני למה מותר לאדם ויהיה רופא או כל אדם אחר לתת לאדם לגסוס שעה שיש אמצעים לנסות לעזור). אך אם אינני טועה מדובר במדיניות מסוכנת המתבצעת בלפחות מחלקה אחת, וכמדומני מניסוחו של מנהל המחלקה שזו מדיניות ארצית.

תודה והלוואי ונדע רק בשורות טובות
שבת שלום.

השאלה והתשובה פורסמו לראשונה באתר “מורשת”

תשובה:

מאת הרב יובל שרלו

שלום וברכה

מה שאת מספרת עליו הוא מורכב מאוד ומסובך מאוד.

א. מותר לו לאדם לבקש כי בשלב שיש צורך בהחייאה – החייאה זו לא תבוצע בו. אדגיש כי זו מחלוקת גדולה בין הפוסקים, ויש הטוענים שלא, אולם יש לי ראיות רבות שכן, וגם רבנים רבים אחרים הגדולים ממני בהרבה כתבו כך. על כן, ברמה העקרונית היה מותר לעשות זאת.

ב. שאלה בפני עצמה היא השאלה האם לרופא יש זכות לקבוע שהוא לא נלחם על חייו של אדם. התשובה כאן היא מורכבת הרבה יותר, בשל העובדה שגם כאן יש קצה גבול קיצוני מאוד שמרימים ידיים, גם בשל העובדה שהטיפול הרפואי עצמו יכול לגרום נזק. ברם, בשל המדרון החלקלק שכתבת בתי חולים חייבים – חוקית ומוסרית – לבנות מחסומים רבים רבים העומדים בפני ההתדרדרות הזו, וכל סטיה מכך היא חמורה מאוד. אני עצמי יושב לא אחת בהתייעצות כאלה בבית חולים ידוע אחד, בשל היותי חלק מהוועדה האתית של בית החולים, וקבלת החלטה על הפסקת טיפול נעשית לאחר אין ספור התייעצויות, שיקולים אתיים והלכתיים וכדו’, בדחילו ורחימו, ובמצבי קצה קיצוניים בלבד.

ג. לפיכך, הסיפור שאת מספרת נראה לי חמור ביותר, ומהווה הפרה יסודית של כללים מהותיים. לא זו בלבד, אלא שיש בו להעמיק את חוסר האמון כלפי הרופאים. לדעתי הדבר הנכון הוא לפנות מיד בראש ובראשונה לנציבת קבילות הציבור במשרד הבריאות, אתי סממה, ואם לא מקבלים ממנה מענה כראוי – למשטרה, וזאת כחלק ממאבק על הטוהר המוסרי של הטיפול הרפואי בבתי החולים.

כל טוב ושלא נדע

יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר

לקריאה נוספת:

לשאלות נוספות

חפשו שאלה בכל נושא:

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים