שלום וברכה
מה שאת מספרת עליו הוא מורכב מאוד ומסובך מאוד.
א. מותר לו לאדם לבקש כי בשלב שיש צורך בהחייאה – החייאה זו לא תבוצע בו. אדגיש כי זו מחלוקת גדולה בין הפוסקים, ויש הטוענים שלא, אולם יש לי ראיות רבות שכן, וגם רבנים רבים אחרים הגדולים ממני בהרבה כתבו כך. על כן, ברמה העקרונית היה מותר לעשות זאת.
ב. שאלה בפני עצמה היא השאלה האם לרופא יש זכות לקבוע שהוא לא נלחם על חייו של אדם. התשובה כאן היא מורכבת הרבה יותר, בשל העובדה שגם כאן יש קצה גבול קיצוני מאוד שמרימים ידיים, גם בשל העובדה שהטיפול הרפואי עצמו יכול לגרום נזק. ברם, בשל המדרון החלקלק שכתבת בתי חולים חייבים – חוקית ומוסרית – לבנות מחסומים רבים רבים העומדים בפני ההתדרדרות הזו, וכל סטיה מכך היא חמורה מאוד. אני עצמי יושב לא אחת בהתייעצות כאלה בבית חולים ידוע אחד, בשל היותי חלק מהוועדה האתית של בית החולים, וקבלת החלטה על הפסקת טיפול נעשית לאחר אין ספור התייעצויות, שיקולים אתיים והלכתיים וכדו', בדחילו ורחימו, ובמצבי קצה קיצוניים בלבד.
ג. לפיכך, הסיפור שאת מספרת נראה לי חמור ביותר, ומהווה הפרה יסודית של כללים מהותיים. לא זו בלבד, אלא שיש בו להעמיק את חוסר האמון כלפי הרופאים. לדעתי הדבר הנכון הוא לפנות מיד בראש ובראשונה לנציבת קבילות הציבור במשרד הבריאות, אתי סממה, ואם לא מקבלים ממנה מענה כראוי – למשטרה, וזאת כחלק ממאבק על הטוהר המוסרי של הטיפול הרפואי בבתי החולים.
כל טוב ושלא נדע
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
