שלום וברכה,
יהי רצון ששאלות אלו יהיו רלוונטיות רק לדיון בבית המדרש, ולא חס ושלום במציאות.
אנחנו חלק מהדיון הכנסת לגבי הצעת החוק, ואף הגשנו נייר עמדה משלנו בעניין:
כדברי הקדמה: קשה לדבר על "עמדת היהדות", משתי סיבות. ראשונה בהן היא העובדה שמדובר בשאלה חדשה, שאין לנו תקדימים עליה, שכן זה לא היה ניתן מבחינה טכנולוגית. שניה בהן היא העובדה שאין אף אחד שקוראים לו "היהדות", וכדרכם של דברים – יש על כך מחלוקת, בעיקר (כאמור) לאור העובדה שהמקורות מאוד דלים.
עמדתנו ההלכתית היא שנקודת המוצא היא שאין לעשות אדם הורה אחרי מותו בלי שהוא הביע את רצונו בכך, ולא זו בלבד אלא שבשל העובדה שכיום מדובר בדרך כלל על לקיחת רקמת אשך ולא זרע בלבד – יש בזה גם ניוול המת.
ההחרגה היחידה היא אשתו, שכן תפיסתנו היא שחלק מהברית ביניהם כוללת גם את המחויבות להביא ילדים לעולם ("…ודבק באשתו והיו לבשר אחד"), ועל כן אם האלמנה רוצה – היא רשאית. אעיר רק שסביר להניח שמבחינה מציאותית רוב האלמנות לא תרצינה, כדי לאפשר להן לפתוח פרק ב, אבל זו רק הערכה, ומעבר לכך – אין לכך משמעות לגבי הדיון.
אין ספק כי מבחינה הלכתית הטוב ביותר הוא שהאדם יביע את רצונו מראש. אבל היא די תקועה, מסיבות שונות, כגון התנגדות משרד הביטחון, שכן הוא מעריך שבהמשך הדרך ייכפה עליו להכיר בהם כיתומי צה"ל, ועוד ועוד.
לא הבנתי את שאלתך. אתה כותב ש"נשמע ממקדמי ההחלטה שברור שאם הבן רוצה בכך אז מותר להורים למצוא מי שתיהיה מוכנה להפרות את הזרע והם יגדלו אותו כסבא וסבתא", ואתה עצמך כתבת שהטוב ביותר הוא ההסכמה שלו – אם כן, היכן השאלה …
כל טוב ,
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
