בית » שאלות » אתיקה כלכלית » מה עמדת ההלכה ביחס לשביתות עובדים?

מה עמדת ההלכה ביחס לשביתות עובדים?

שאלה:

שלום הרב, אנחנו עוסקים בישיבה בשאלת זכותם ההלכתית של פועלים לשבות. נראה מחלק מהפוסקים (הרב עוזיאל) שאסור לשבות ומפוסקים אחרים (הרב עובדיה, הרב משה פיינשטיין) שעל אף שמותר לשבות, למורים אסור לשבות (הרב חיים דוד הלוי מסתייג מעצם השביתה ומתיר אותה בע”כ). נראה לי שהנחת העבודה שלהם היא פתרון הלכתי נקודתי, שלא מכוון לטווח הארוך. מלבד זאת הם מניחים שמערכת המשפט מצליחה לייצר צדק אמיתי ולא פורמלי ובעלי העסקים הם בהכרח בעלי מידות. מה דעת הרב בנושא שביתות העובדים? האם יש משקל הלכתי לפתרון לטווח הארוך? (למשל כדברי מרקס)

מלבד זאת נושא המורים שהוא אקטואלי בימים אלו, האם אפשר להמשיך לבנות על המניע האידיאולוגי של המורים ולהמשיך להעביד אותם בשכר זעום ובהתנדבות?

מקווה שלא הארכתי בדברים. תודה

תשובה:

מאת הרב יובל שרלו

שלום וברכה

קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, לענות על השאלה הזו, למבקש למצוא את העמדה ההלכתית.

ומדוע? בשל העובדה שדיני העבודה השונים ארוגים זה בזה. לא ניתן לדון בשאלת זכות השביתה, בלי להתייחס למארג יחסי עובד ומעביד, כגון פיצויי פיטורין, זכויות סוציאליות אחרות, איסור לפטר אישה בהריון, מילואים וכדו’; וזה רק היבט אחד. כל הדברים האלה השתנו, וניסיון לבודד רק את זכות השביתה יהיה עיוות מסוים.

לדוגמה: מהמקורות הקדומים עולה שההלכה שומרת די בקפדנות על החירות, בין של המעביד (אין איסור פיטורין, והדיונים העיקריים הם רק בנושא הטעיית פועלים, אבל לא יותר מזה), ובין של העובדה, שהיא רואה שחלק בלתי נפרד מזכויות העובד מההתנגדות של התורה לעבדות, ומכאן לרשות לחזור אפילו בחצי היום. יש גם התייחסות מסוימת לנזק שעלול להיגרם למעביד.

אבל, בעולם של הסכמי עבודה ארוכי טווח ולא יומיים; בעולם בו יש מגבלות על המעביד לפטר; בעולם בו יש מגבלות על העובד להתפטר (פיצויי פיטורין) – נראה שהחרות הזו נשללת בצורתה המלאה בכל התחומים, ולכן אי אפשר לדון בזכות השביתה כנושא בפני עצמו.

על כן נראה, שאלו התחומים שההלכה הותירה בידי תקנות הקהל, והציבור יכול להחליט את כללי התקנות האלה. יש צורך באישורו של תלמיד חכם, מאותה סיבה שצריך שיהיה מוסד שיגביל את היכולת של הציבור לעשות עוול (הנושא עלה, לדוגמה, בעליה השניה, ובשאלת התקנות של העסקת עובדים עבריים), אבל בתוך הגבולות הקהל יכול להכריע.

האם ניתן לדבר על כיוון הכרעה על פי ההלכה?

כאמור, נראה שההלכה נוטה אכן לחרות גדולה יותר, הן של המעביד והן של העובד, וכל עוד אנחנו מודעים למחיר שהחרות הזו גובה, ומוכנים לשלמו – זה הכיוון שיש ללכת בו. וממילא נראה שזכות השביתה אמנם קיימת, אולם היא גם תעצים את זכות המעסיק לפטר אם נאמץ את הכיוון הזה.

כמובן שבתוך הכלל הזה צריך לברר נקודות נוספות:

א. מעמד זכות השביתה בשרותים חיוניים. נראה כי עמדת רוב הפוסקים היא שזכות השביתה צריכה להישלל במציאות זו, כי מדובר בחלק מהלכות גרימת נזק על ידי הפועלים, וכחלק בלתי נפרד מהסכם העבודה מראש של העובדים בשרותים אלה.

ב. בתחום החינוך – על כך הבאתם בצדק מחלוקת גדולה בין הפוסקים. אני נוטה לעמדה הטוענת שגם בתחום החינוך: בשל האפשרות של ניצול צוותי ההוראה בצורה לא הוגנת – חייבים לשמור על זכות השביתה, אולם יהיה נכון לעשות זאת לאחר תהליכים שונים: צינון, גישור וכדו’.

על העבדת המורים ב’התנדבות’, ועל הבעיה המוסרית הכבדה בכך, כתבתי כאן, בתשובה באתר צהר לאתיקה.

כל טוב

יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר

לקריאה נוספת:

לשאלות נוספות

חפשו שאלה בכל נושא:

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים