לאחרונה קראתי בעניין את מאמרו המרתק של הרב שרלו בנושא שימוש בזרעו של מת, ורציתי להבין נקודה אחת שלא הייתה ברורה לי לחלוטין. במאמרו כתב הרב:"4.3. אם הנפטר לא הותיר הוראות והיה נשוי, שיקול דעתה של אלמנתו הוא הקובע; ובתנאי שטרם נישאה לאחר, וכן שלא עבר זמן משמעותי מהרגע שבו יכלה לעשות שימוש בזרע. אין עדיפות לרצון האלמנה ביחס להפריית נשים אחרות, לא לחיוב ולא לשלילה."שאלתי היא- האם רק במצבים שבהם האישה "ניתקה" את בריתה עם בעלה שנפטר- כגון שהתקדשה לאדם אחר, או שעבר זמן משמעותי מאז שיכלה לעשות שימוש בזרע- "אין עדיפות לרצון האלמנה ביחס להפריית נשים אחרות, לא לחיוב ולא לשלילה"? או שבאופן כללי, כל עוד ומרגע שמתברר שהיא עצמה איננה מעוניינת בשימוש בזרעו- אין עדיפות לרצונה?תודה רבה!
שלום וברכה,
לא ניתן לענות תשובה מדויקת על שאלה זו, שהלוא אין הלכה קדומה חתוכה, והדברים עולים מתוך המקורות, אבל לא בראיה ברורה עד תום. נראה לי כי האפשרות השניה היא הנכונה – לאמור, משעה שהוברר כי היא מתנתקת אין מקום עוד להפריה מזרעו של בעלה. אולם, כאמור, הדברים מבוססים יותר על סברא מאשר על מקור.
כל טוב
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
