שלום וברכה
אינני חושב שיש מחלוקת בנושא, ויש מישהו שמתנגד לכך שטיפולים שהם התעללות נפשית, שעלולים להביא אנשים לגמור את חייהם – צריכים להיות אסורים לחלוטין.
למעשה, אינני מכיר אף אחד שתומך בכך. ולכן, לא אין שום סיבה של ממש שיהיה דיון על כך, וגם חקיקה נגד זה יכולה לעבור בקלות, אבל היא למעשה חסרת משמעות, כי כולם מסכימים עליה. לצערי, לא כך היה המצב בעבר, ואכן נעשו 'טיפולי המרה' קשים מאוד, אבל לא הם אלה שעומדים כיום במרכז הדיון.
היכן בכל זאת מתרחש הדיון ?
הדיון מתרחש במקום הרבה פחות אלים, והרבה יותר עדין.
יש מטופלים שרוצים מאוד שהמטפל יסייע בידם להיות מסוגלים לחיות חיי משפחה במובנה המסורתי; יש מטפלים שטוענים שיש בידם לסייע לאנשים כאלה להסיט את נטייתם המינית לכיוון זה. השאלה העומדת לדיון היא האם יש דרך לאפשר את הטיפולים האלה, בלי להתדרדר למקומות האפלים של הטיפולים הקודמים.
על כך יש דעות מגוונות: יש הטוענים שאין שום דרך לעשות זאת, ועל כן החוק צריך לאסור יצירת אשליית שווא; יש הטוענים שצריך להתיר לעשות זאת, אם הם נעשים בשקיפות מלאה, ולאור הכללים המקצועיים, וכדו'.
ודיון כזה ראוי שיתקיים, ולדעתי גם ניתן להגיע להסכמות רחבות בתחומים אלה.
כל טוב ויישר כוח על האחריות והרגישות.
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
