בית » שאלות » אתיקה תקשורתית » מה הבעיה בהצגה סאטירית של סיפורי התנ”ך?

מה הבעיה בהצגה סאטירית של סיפורי התנ”ך?

שאלה:

מבקשת להבין על מה בדיוק הביקורות בהצגה סאטירית של סיפורי התנ”ך? זו לא זכותו של כל אדם?

תשובה:

מאת הרב יובל שרלו

שלום וברכה

הנושא בו את עוסקת הוא רחב היקף, ועל כן אזכיר את היסודות העיקריים שבו:

א. את צודקת – זכותו של כל אדם לומר כמעט כל מה שהוא רוצה לומר וליצור כמעט את כל מה שהוא רוצה ליצור. יש לכך גבולות, כמו הסתה לאלימות וגזענות וכדו׳, אבל לא בכך אנו עוסקים עכשיו.

ב. העובדה שזו זכותו לומר את כל מה שירצה אינה זהה לקביעה שכל דבר ראוי להיאמר. אדם צריך לבדוק את עצמו האם מה שהוא אומר אכן ראוי להיאמר, למן דבר לשון הרע, רכילות והלבנת פנים, ועד דברי ביזוי קדושי ישראל וכדו׳.  כדי להוציא מספק – זו צריכה להיות בחינה עצמית, ולא שמישהו אחר משתיק אותו.

ג. הדיון עכשיו אינו על שתי הנקודות דלעיל, אלא בשאלה האם אמצעי התקשורת, ובעיקר אלו הממלכתיים, צריכים להדהד את כל הדברים הנאמרים, או שהם חייבים להכריע לא לפרסם דברים שלא ראוי לומר אותם. המוחים נגד כאן 11 טוענים כי אלו דברים שלא ראוי שרשות שידור ציבורית תהדהד ותפרסם. 

ד. גם אני סובר שאלו דברים בעלי נזק גדול מאוד, והם פוגעים בציפור הנפש שלנו. ואף על פי כן, אני מציע להיזהר מלתבוע מכאן 11 לא להדהד אותם, כי מיד תגיע תביעה מהכיוון השני, שחלק ממסרי האמונה וההלכה מוגדרים על ידה מ״לא ראויים לשידור״. אני מעדיף שלא תהיה השתקה הדדית, כדי שלא להסמיך אף אחד לקבוע מה ראוי לשידור ומה לא.

ה. ואם כן, מה ראוי לעשות במצב זה? להוסיף אור. להפיץ עוד ועוד עניינים ראויים הנכנסים לליבו של אדם ומקדמים אותו, ובדרך זו להניח לטוב להופיע במציאות.

כל טוב 

יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר

לקריאה נוספת:

לשאלות נוספות

חפשו שאלה בכל נושא:

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

3 תגובות על “מה הבעיה בהצגה סאטירית של סיפורי התנ”ך?”

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    זו לא סטירה, זה ליגלוג על פירוש שטחי של התנ”כ של אנשים שאינם מבינים דבר וחציו מהכתוב
    http://israblog.org/blogread.asp?blog=690765&blogcode=15000145

  2. י. הגיב:

    הצגה סאטירית היא טובה וחיובית…אך בתוכנית הספציפית הזו נעשו מניפולציות אנטי דתיות מוצהרות בלי קשר לסאטירה.
    יש דרך לפרשן דמויות או סיפורים בתנך על פי סאטירה הקומית שאינה פוגעת בדמות אלא מביאה אותו בדרך מוקצנת ממה שהוא באמת, ויש דרך לקחת דמויות בתנך ולהכניס אג’נדות אנטי דתיות על ידי פרשנות של הסיפורים והמעשים של אותן הדמויות.
    אתן דוגמא, לקחת את משה ולהפוך אותו למגמגם כרוני זה סאטירה קומית הגיונית מאשר להפוך אותו לסכיזופרן בגלל שהוא מדמיין את אלוקים…כי אלוקים הרי לא קיים נכון?!
    הקו הוא בין סאטירה קומית מוקצנת לבין פרשנות טבולה באג’נדות.
    בנוסף יש את הנושא הרגיש ביצירת סאטירה על הדת, אך הוא כאין וכאפס לעומת הסתה נגד הדת במסווה של סאטירה תמימה.

  3. עודד הגיב:

    העקרון המנחה צריך להיות ‘אמירת דברים נכונים’ ברוח האזהרה ‘כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב’.
    סאטירה מיועדת לעורר ביקורת עצמית ותיקון. במקום שאין סאטירה שם מצטבר רקב.
    במיוחד חיונית הסאטירה עבור אנשים דתיים אשר רובם הגדול אינו מבחין בין אמונה לבין הצרכים הנפשיים של האדם הדתי, ובאמת עיקר עבודתם של אלו הוא סיפוק הצרכים שלהם.
    גם מה שהכותב מכנה ‘ציפור הנפש’ ראוי מאד לסאטירה. חובה לבדוק את טיבן של אותן ציפורים, האם הן אמתיות או שמא מדומות.
    באשר לדמויות מן התנ’ך, כולן היו בני אדם, וככל בני האדם גם להן היו חולשות, גם הן טעו ונכשלו. לכן סאטירה על התנ’ך היא חיונית אם איננו רוצים ללקות באותו חטא של הונאה וזיוף שעליו אמר האלהים ‘לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב’.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Thumbnail image credit:
מקור תמונה


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים