שלום וברכה
השאלה שאתה עוסק בה מהדהדת באנושות כולה. אני מעריך שאין איש בעולם, בצורה זו או אחרת, שלא מסתכל על המציאות הזו במבט רפלקטיבי, ומבקש לדעת מה הדברים שאנו יכולים להצמיח או לשבור בעקבות המאורעות הנעשים בזמן הזה.
אכתוב שתי מילות הקדמה: ראשית, כל מחשבה עכשיו על הנושא היא בעלת יתרון וחיסרון. יתרון, בכך שהנפש פתוחה, סוערת, מוכנה להקשיב למחשבות הגדולות, מתלהטת. החיסרון הוא שהכל עדיין גמיש מידי. יש לזכור כי ארבעים יום אחרי מעמד הר סיני הנאדר – עשה עם ישראל את העגל, וכשנה לאחר מכן היה חטא המרגלים והליכת ארבעים שנה במדבר, שאף לא אחד צפה. לכן יהיה נכון לדבר במתינות, להמתין, לשהות בתוך הדברים עצמם, לפני שאנו מזדרזים להצמיח דברים.
שנית, אחת העמדות של חז"ל לגבי החלומות היא "כל החלומות הולכים אחר הפה", לאמור: החלום הוא כלי גלם, ומשמעותו תלויה בשאלת הפרשנות שלו (ולא כפי שסוברים – החלום הוא בעל מסר מצד עצמו והפרשנות מנסה לעמוד עליו). אני חושב שזה נכון גם לגבי ההיסטוריה. סערת הקורונה פה, והיא חומר הגלם. מה שייולד מכך תלוי במה שאנחנו ניילד מכך, ואת זה אנחנו עדיין לא יודעים. הקב"ה אפוא הניח לפתחנו את המציאות הזו, ומכאן ואילך אנחנו אלה שיכולים להתעורר מתוכן, לכיוונים שאנחנו יכולים להעלות ולהתרומם על ידם.
ומתוך כך צריכות המחשבות להיות צנועות: המחשבות על קריסת האמונה בגדלות האדם ובעוצמתו הבלתי מוגבלת; תפישת ה"כפר הגלובלי הקטן" שמצד אחד מקבלת חיזוק גדול, שכן הוירוס אינו יודע גבולות, ומצד שני חזרה ללאומיות; היחסים בין חברה ובדידות, הרגישות לאלה שנמצאים לבד (לא רק הקשישים, כי אם גם הרווקים והרווקות, הגרושות והגרושים, האלמנות והאלמנים, נפגעי הנפש והגוף ועוד ועוד; בירור מחדש של האמון באוטוריטות הדתיות; החשיבות הגדולה של הדברים שאמיתיים לנו, חיים צנועים יותר, ועוד אין סוף מחשבות – רק בזהירות. כאפשרות. לא כוודאות.
האם יש לנו כלים נוספים לנסות להבין את שהקב"ה שואל מאתנו בזמן הזה? אשמח אם תקרא את המאמר המצורף. ואם תרצה עוד – נמשיך.
כל טוב ובריאות שמחה
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
