שלום וברכה
יישר כוח על השאלה והרגישות לכל ההיבטים של נושא ההפגנה.
ביסוד החברה המשותפת שלנו ישנה הסכמה כי זכות ההפגנה היא אחת מזכויות היסוד הבסיסיות של הקיום, כיוון שזו הדרך העיקרית שיש ביד מי שאינו נמצא בשלטון להביע את עמדתו, ולהיאבק בהשתקה שלה. כמו שרמזת, לעתים יש אפילו חובת הפגנה, כאשר נאבקים בעוול של השלטון ובשחיתותו,
הסכמה משותפת זו כוללת בתוכה גם את ההסכמה ״לשלם״ את מחיר ההפגנה, כאשר ההפגנה של אזרחים אחרים מפריעה לי, אולם בכך נשמרת גם זכות ההפגנה שלי כאשר היא מפריעה לאחרים.
אנו מוצאים עקרונות כאלה גם בהלכה, כשהדוגמה הבולטת ביותר היא תקנות יהושע בן נון, שאפשר לקרוא עליהם כאן. חלק מהתקנות האלה מהווה פגיעה בזכות היחיד על קניינו, אבל בשל העובדה שזה לתועלת הציבור – התקנה תוקנה.
האם ללא גבול?
בוודאי שלא. אין לך עיקרון שאין לו גבולות. יש דברים שאסור לעשות בהפגנה, וכתבנו על חלקם פעמים רבות, כגון חסימת כבישים שהיא מעשה לא מוסרי לכל כיוון (ראה כאן, ובקיצור כאן); חריגה מגבולות החוק; אלימות וונדליזם וכדו׳.
ויותר מכך – צריך לבחון בכל עת מבחינה מוסרית האם אפשר להשיג את מטרות ההפגנה באופן מידתי יותר, שפוגע פחות באנשים בסביבה.
כך נוהגים באופן מוסרי בהקשר הזה.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
