שלום וברכה
כואב לי מאוד שהדיון המתקיים בתחום החיסונים הוא אלים (מילולית) מאוד מאוד. משני הצדדים. עמדתי העקרונית יונקת מתרבות המחלוקת עליה צמחנו בבתי המדרש, שבה יש חשיבות גדולה מאוד להבעת דעות שונות ומנוגדות. זו גם הדרך לאפשר פריצות דרך חדשות, בחינה של הדרך בה הולכים ומציאת כשלונותיה וכדו'. טוב היה אם לא היית נחשבת כ"אויבת העם".
ועתה לטיעונים עצמם:
אין זה נכון שאת מסכנת את עצמך בלבד. כל הנתונים מראים כי המחוסנים מדביקים פחות. את צודקת שזה לא מוחלט ושהאחוזים אינם מתקרבים אפילו ל 100%, אבל יש השפעה משמעותית של החיסון על ההדבקה. אולם הבעיה היא הרבה יותר גדולה: גם אם היינו מניחים ששיעור ההדבקה זהה – סתימת בתי החולים מהווה פגיעה חמורה בציבור, מכל כיוון: למן המשמעות שחולים אינם יכולים לקבל טיפול כראוי, ועד המשמעות של התקציב וכדו'.
מותר לך אפוא לבחור לא להתחסן. אולם אינך יכולה להתעלם מהאחריות שלך לתוצאות. אם את בוחרת לפעול כתוצאה מהנתונים שהבאת בשאלה (איני נכנס כעת לדיון על נכונותם) זו זכותך, אבל את לא יכולה לאחוז את החבל משני הצדדים: גם לתבוע לבחור את דרכך, וגם לתבוע מהציבור שהוא לא יבחר את דרכו, להתגונן מפני הסיכון שהוא סובר שאת מסכנת אותו, ושלכך יש ראיות הרבה הרבה הרבה יותר גדולות מהנתונים שהבאת בשאלה.
זו הדילמה.
כל טוב ובריאות
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
- שיימינג על סרבני חיסונים
- צדק חלוקתי בין מדינתי במתן חיסונים – אתיקה והלכה
- האם כפיית חיסונים היא מעשה אתי?
- האם ישנה חובה הלכתית להתחסן נגד קורונה?
