בית » שאלות » אתיקה משפטית » מדוע מותר לבית המשפט לפסוק נגד דעת הרוב?

מדוע מותר לבית המשפט לפסוק נגד דעת הרוב?

שאלה:

אני נתקל שוב ושוב בשאלה שמטרידה אותי מאד. האם זה אתי שקביעה כיצד להכריע בהתנגשות בין ערכים תעשה על ידי קומץ שופטים ולא על ידי העם באמצעות נציגיו? לדוג’ כשהמדינה מבקשת לקדם רעיון מסוים היא יכולה בין השאר להעניק הטבה במס (למשל לנשים כדי שיצאו לעבודה ולהפלות בכך גברים), להוסיף נקודות במכרז (למשל בשל מגורים בפריפריה ולהפלות בכך את המרכז) וכדומה. במילים אחרות, כל קידום ערך יוצר אפליה, אך זוהי הכרעת העם. 
מדוע שבית המשפט יתערב בהכרעות בין ערכים, ויכריע אחרת ממה שהכריעה הכנסת? האם ישנם גבולות אתיים לנושאים בהם בג”ץ יכול להתערב?
אני כמובן לא מדבר על פגיעה במיעוטים וכדומה. אלו ערכים שקבועים בחוק ובצדק בית המשפט צריך להתערב כשעוברים עליהם. 

תשובה:

מאת הרב יובל שרלו

שלום וברכה

הנושא בו אתה עוסק נמצא במוקד היסוד הגדול של כוח שלטוני.

וברעיון היסודי של הפרדת הרשויות.

כבר התורה עצמה מלמדת על החשיבות הגדולה של כהן, שופט, נביא ומלך. אף לא אחד מהם מקבל את הבעלות המלאה, ואת הרשות היחידה השלטונית.

כוח שלטוני הוא חשוב מאוד, וניתן לבנות ולבסס בו דברים רבים וחשובים, אך ככל כוח הוא מסוכן מאוד, ועל כן יש צורך לבזר אותו.

כאשר אנו עוסקים בנציגי העם – עולה סוגיה נוספת:

אתה מדבר על “נציגי העם”. ברם, נציגי העם עלולים בשיטה הדמוקרטית לעשות את העוולות הקשות ביותר. שכן מי שמקבל את הכוח השלטוני הוא הרוב.

בכוחו של הרוב אפוא לדרוס לחלוטין את המיעוט, ועדיין זה יהיה ביטוי ל”רצון העם”.

זה יכול להיות בכל תחום: למן העברת חוק על ידי הרוב שמשעה שהוא נבחר – בחירות יהיו כל שמונה שנים; העברת חוק נגד טבעונים, ואיסור מוחלט על פרסום דברי טבעונות; וכדו’.

חייב להיות אפוא מוסד שיוסמך להגביל את כוח הרוב. זהו אולי הדבר החשוב ביותר מבחינה אתית בתחומים השלטוניים.  

ובדיוק בדוגמאות שנתת: הבה נניח שהרוב יעביר חוק שכל מי שבעד “שתי מדינות לשני עמים” לא יוכל לעבוד במשרדי הממשלה, כי הוא מסוכן לציבור; שהרוב יקבל חוק שקובע שמי שלא מוכן לעבוד גם בשבתות – יידחה ממכרזים של הממשלה, וכדו’. מי יגן על המיעוט ?

ואתה עצמך כתבת בשורה האחרונה של דבריך שאסור לרוב לפגוע במיעוטים. אבל לא קבעת מי יהיה המוסד שיקבע האם יש כאן בפגיעה במיעוטים או לא.

חייב להיות מוסד כזה, וקבענו כחברה שזה בית המשפט העליון בשבתו כבג”ץ. אם יש לך הצעה אחרת – אדרבא. אך כל הצעה אינה יכולה לאפשר שבית המשפט העליון יורכב רק על ידי נציגי הרוב, כי אם נעשה זאת – שוב יינתן כוח מוחלט לרוב לדרוס את המיעוט.

מצד שני, חשוב כמובן להדגיש כי בית המשפט העליון חייב לצמצם את כוחו לבטל חוקים, ולא להיכנס לנושאים שהם במחלוקת ערכית, אך לא פוגעים בזכויות הפרט. אלא שבשל העובדה שכמעט כל חוק פוגע בפרטים  (אפילו החוק הקובע שמהירות הנסיעה בכביש בינעירוני היא 80, פוגע בזכותי ליסוע יותר מהר, או פוגע בזכותי כקשיש להיות מוגן ממכוניות שנוסעות 80 בעוד שאני חוצה כבישים וזקוק להגנה על ידי חוק שיקבע שהמהירות היא 60) – מאוד מסובך לקבוע מהו הגבול בין אוטונומיית החקיקה של הרוב, ובין סמכות המוסד המגביל את הרוב להתערב. על כל זה כתבתי כבר לפני למעלה מעשרים שנים.

לשם כך, אחרי תקופת ההתלהמות ההדדית שבין הרשויות השונות נכון שייבחן שוב המצב במדינת ישראל, וכל הצדדים יסכימו על כללים מדויקים יותר מאלה שקיימים היום, ויתקרבו למצב האתי הראוי.

כל טוב

יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר

לקריאה נוספת:

לשאלות נוספות

חפשו שאלה בכל נושא:

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים