בית » שאלות » המרחב הציבורי » מבחנים באקדמיה בצל הקורונה – האם לגיטימי להעתיק?

מבחנים באקדמיה בצל הקורונה – האם לגיטימי להעתיק?

שאלה:

בגלל הקורונה רוב המבחנים של האוניברסיטאות והמכללות מתקיימים באופן מקוון. אמנם משום שרמת האמון בין הסטודנטים לבין המרצים היא ירודה בשל החשש (המוצדק, יש לציין) מהעתקות, פעמים רבות שהמבחנים נעשים בכוונה מאוד קשים, בזמן קצר הרבה יותר מהרגיל, ובאופן כללי הרבה פחות הוגנים. יש לציין שגם במצב הזה, עדיין יש לא מעט העתקות. לאור זאת:

א. האם מותר להעתיק במבחן כזה, שהנחת היסוד שלו הוא שהסטודנטים מעתיקים ולכן יש להקשות עליהם? האם העתקה במצב כזה אינה חלק מ’כללי המשחק’? האם יש משמעות לשאלה האם הציונים במבחן הם יחסיים, ולכן אם לא אעתיק אך אחרים יעתיקו ובהתאם יקבלו ציונים גבוהים יותר – הדבר יוריד את הציון שלי?

ב. איך האוניברסיטאות והמכללות צריכות להתנהל? הרי באמת חלק נכבד מהאחריות לאופי המבחנים בקורונה הוא באשמת הסטודנטים שאינם חוששים להעתיק במבחנים.

תשובה:

מאת הרב יובל שרלו

שלום וברכה

סוגיית העתקה במבחנים בעת הזו היא מהמסובכות ביותר שיש, והיא נידונה בהיקפים רבים בפורומים רבים, ובוודאי שצריך לבחון מהי תרומת ההלכה לדיון הזה.

כרקע, אני מציע מאוד לקרוא את מדבר שקר תרחק שנמצא באתר של “צהר לאתיקה”. אמנם, המקרים אינם זהים לחלוטין, אולם דומים מאוד באופי הדיון, והמוסר היהודי נמצא בשניהם.

נקודת המוצא של הסוגיה היא שהעתקה אסורה היא אסורה כי היא מהווה שקר; היא אסורה כי היא מקרה מובהק של גניבת דעת; היא אסורה כיוון שהיא מנציחה תרבות של שקר, ועוד.

אנו מזכירים כי ייחודה של החובה כלפי השקר היא שזהו התחום היחיד בתורה שנאמר עליו “מדבר שקר תרחק”, ושצריך אפוא להתרחק מאוד מן השקר. העתקה בוודאי אינה נחשבת כהתרחקות מן השקר ומגניבת הדעת.

ברם, אנו מוצאים מצבים בהם לימדו אותנו אבותינו והפוסקים שלעתים היצמדות לאמת המוחלטת מהווה אף היא עיוות. הדוגמה הבולטת ביותר היא סיפורו של יעקב עם לבן, המקלות בשקתות המים, וחז”ל אישרו אותה מבחינה הלכתית, כאשר קבעו “עם נבר תתבר” (מגילה יג ע”ב). ההלכה אמנם מחייבת את האדם להיות נאמן לחובת האמת, גם כשהיא גובה ממנו מחיר (כמו בנושאים רבים בהלכה), אולם מכירה בכך שהיא אינה מבקשת מהאדם להיות נרמס בראש חוצות.

מה אפוא נכון לעשות? כאמור, נקודת המוצא היא לא להעתיק. יהיה נכון לכתוב לבוחן את העובדה שמדובר בסטודנט/ית שאינם מעתיקים, ועל כן – עליו לקחת בחשבון את העובדה הזו בקובעו את הציון, את הפקטור (אם יהיה), וכדו’. אם הדבר אכן יילקח בחשבון על ידו, וכך ראוי שיהיה, זהו המצב הטוב ביותר. אם ההתרשמות היא שהוא אינו משקלל את זה – במועד ב’ יהיה מותר ללכת אחר הכלל ההלכתי של “עם נבר תתבר”, כי כאן מתברר שהמרצה אינו נוהג כשורה.

כמובן שכאשר מדובר על ניהול המערכת כולה, וקביעת הסטנדרטים של האוניברסיטאות – הנושא מורכב יותר. ואולם, ניתן להציב כדרישה בפניהם שיבנו מערכת הערכה שתאפשר להיות ישר בתורה ולא להיפגע. הדבר הזה הוא אפשרי, וזוהי חובה מוסרית מהמדרגה הראשונה, שלא לטפח את תרבות השקר.

אוי לנו כי הגענו לכך שחותמו של הקב”ה מחולל בראש חוצות. 

כל טוב

יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר

לקריאה נוספת:

לשאלות נוספות

חפשו שאלה בכל נושא:

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Thumbnail image credit:
מקור תמונה


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים