שלום וברכה,
השיקולים שאתה מעלה נגד שיימינג הם שיקולים כבדי משקל ביותר. לכן, אסור לדיון על שיימינג להתעלם מרצף הטיעונים הנכון שלך.
אולם, קיימים טיעונים כבדי משקל גם לצד השני, ובעיקר: היכולת החברתית לנהל מאבק נגד פרט שבה שעושה עוול. זה יכול להיות נותן שרות פגום ומנצל, פדופיל מוכח, וכדו׳. איסור השיימינג אינו יכול לתת פרס לנבל. לכן, יש מושג בהלכה שנקרא ״לשון הרע לצורך״ ובהקשר שלנו – כללים למימוש חובת השיימינג, כדי להציל עשוק מיד עושקו. כל זה, בזהירות גדולה מאוד, בשל מה שכתבת בעצמך. מציע לקרוא את המאמר המצורף.
בשל העובדה שנושא חיסוני החצבת מעלה ביטויים אלימים מאוד ומשפילים מאוד, אין לי עניין להמשיך בו. אעיר רק כי הביטוי ״שנוי מידי במחלוקת מבחינה מדעית״ אינו נכון. הוא לא ״שנוי במחלוקת מאוד״. רוב מוחלט של המדענים מחייבים את החיסונים, ומיעוט קטן מאוד לא, ולא זו בלבד, אלא שחלק מהמחקרים על החיסון הזה, ובעיקר של נושא הדגל העיקרי נגדו, לא תקפים מבחינה מדעית. אבל, כאמור, לא אתייחס בדיון אתי לנושא המחקרי, אלא רק לשאלה מהם השיקולים האוסרים והמחויבים את השימוש בשיימינג, והאם ניתן לנסח כללים ביחס לכך.
כל טוב ושבת שלום
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
