שלום וברכה,
שורש הדיון ההלכתי בתחום הכתיבה בעזרת AI נעוץ בדיני גניבת דעת.
כך פותח הרמב"ם דינים אלה:
"אסור לרמות את בני אדם במקח וממכר או לגנוב את דעתם ואחד עובד כוכבים ואחד ישראל שוים בדבר זה היה יודע שיש בממכרו מום יודיעו ללוקח ואפילו לגנוב דעת הבריות בדברים אסור" הלכות מכירה יח ,א).
הדרך הישרה והחדה בנושאים אלה היא לומר את האמת: "השתמשתי ב AI כדי לקצר תהליכים, והשקעתי את יכולתי וכישרונותיי כדי לנצל את הכלי בצורה המיטבית, וכדי לשפר ולזקק את התוצר".
הדברים דומים לפסיקת הרמב"ם בנושא מקביל (לא זהה): "הנושא והנותן באמונה אין לו עליו אונייה – כיצד ? 'חפץ זה בכך וכך לקחתיו, כך וכך אני משתכר בו' אין לו עליו הונייה" (שם יג, ה).
וזכות גדולה היא להיות נושא ונותן באמונה, וכידוע, זו השאלה הראשונה שאדם נשאל בבית דין של מעלה.
אולם, מבחינה הלכתית, משעה ששימוש ב AI הופך להיות שכיח, ומה שעומד על הפרק אינו בחינת היכולת שלך (כמו סטודנטים) אלא המוצר אותו אתה מספק – לא מוטלת עליך חובה לומר זאת, ואין בדברים גניבת דעת והטעיה. צריך כמובן להיזהר שלא לבקר היטב את הבינה המלאכותית, שכן שורשיה הם במאגרי מידע שבני האדם יצרו בעבר, והיא למדה גם את החסרונות שלנו….
כל טוב
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
- האם ניתן להסתמך על בינה מלאכותית לשאלות הלכתיות ואתיות?
- האם ניתן להפקיד בידי בינה מלאכותית את פסיקת ההלכה?
- בינה מלאכותית: האם שימוש צבאי במערכות אוטנומיות מוסרי?
