שלום וברכה
ממש בימים אלה יצא כרך חדש של "תחומין", ושם יש מאמר מסודר מאוד בנושא זה.ומסקנותיו:
לאור האמור, נראה לי שראוי שוועדים מקומיים של מושבים או קיבוצים יאפשרו לאורחים גישה למקורות מים בשטחם. נחלים זורמים כמו הבניאס הדן או האסי הם הפקר ואין לבני היישוב זכויות מיוחדות בהן.
מעיינות שיצאו בתוך יישוב (דוגמאות מוכרות הן עין-יהודה שבקיבוץ עין הנצי"ב, או המעיינות שבתוך הישוב בת עין) גם הם רכוש ציבורי על פי החוק. בנוסף, ליישוב עצמו בדרך כלל אין בעלות על הקרקע, כך שאין זכויות לבני הישוב או בעלי הקרקע מכוח תקנות יהושע, ומשום כך ראוי שיאפשרו לאורחים גישה אל המים.
זכותם של וועדי היישובים לדרוש שהכניסה אל המים תיעשה באופן מבוקר ותוך שמירה על הסביבה ורכוש התושבים.
אם בני המקום מחזיקים את המעיין ומשקיעים בשימורו וטיפוחו, יוכלו לבקש דמי טיפול מבוקרים על ידי הממשלה.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
