שלום וברכה
תודה על מכתבך, וסליחה על אכזבתך.
אין לי שום צורך להוכיח שום דבר, ולא זו סיבה להגעה להפגנה או לא להגעה. בכלל, אני ממעט מאוד מאוד מלהשתתף בהפגנות, ומה שמוציא אותי מהבית בזמנים הנדירים שאני עושה זאת הוא מאבק נגד עוול ושחיתות, פגיעה ב״שקופים״ וחרפה מוסרית.
לעצם העניין, ביזוי קודשי האומה בתוכנית סאטירית מאוד מכאיבה לי. יש תפקיד לסאטירה. גם חז״ל קבעו ש״כל ליצנות אסירא בר מליצנותא דעבודה זרה״, ובכך לימדו שהיא כלי שצדיקים ילכו בו ופושעים ייכשלו בו. אני מאמין כי הסאטירה בעיקרה היא כלי מאבק של החלש נגד בעלי העוצמה, והשימוש בה כנגד גדולי האומה שבתנ״ך הוא אכן מעשה מחפיר, שגורם לזילות בכלל – לא גדולי האומה הם הנפגעים, אלא אנחנו כציבור, שזו רמת ההתייחסות שלנו ליסודות המהותיים של זהותנו היהודית.
אולם, בשל העובדה שאיני רוצה להעניק לאיש את הסמכות לקבוע מה ישודר ומה לא – אני מעדיף לבלוע את החרפה הזו, ולא לעודד השתקות, גם של דברים שאני מתנגד להם מאוד.
ההבנה צריכה לחלחל כי משעה שהטיעון ששידור ציבורי אינו רשאי לשדר דברים שפוגעים בתפישות עולם מסוימות תתקבל – נמצא שגם דברים רבים שאנו אומרים פוגעים בציפור הנפש של אנשים אחרים, ופעולות ההשתקה תלכנה ותגברנה. אם אתה רואה ברכה בצעקת נגד ובקביעה מיהם האשמים בכך – לחיי. אני מעריך שהדרך הזו תביא, כמו כל מתקפה וצנזורה, להעצמת מה שנאבקים נגדו. אם אתה הולך בדרך שעיקר העיקרים הוא להביע ׳מחאה׳ ובכך לעשות את חובתך – לחיי. איני מוצא בכך טעם.
עדיף להמשיך ללמד תורה, להפיץ אותה במציאות וברשת, להאמין בעוצמתה ובכוחה המאיר להיות על לבבות בני אדם, להתנהג באופן מוסרי ולאחר ״קשוט עצמך״ לקיים ״קשוט אחרים״, לאהב שם שמיים על הבריות, ולהאמין כי זו הדרך להתגבר על ההימשכות לזילות – ואז נתעורר כולנו גם לטוב. טוב אפוא להעצים את העיסוק בתנ״ך ובגדוליו, ללכת בדרכם, לעשות צדקה ומשפט מכוחם, ובדרך זו להגדיל תורה ולהאדירה.
כל טוב וחודש טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
