בית » שאלות » אתיקה משפטית » התנגדות למערכת המשפט

התנגדות למערכת המשפט

שאלה:

שלום לרב שרלו,
למה אתה כאיש אתיקה ומוסר לא יוצא בקול גדול נגד כל המערכת שרוצה להפיל ראש ממשלה שזה נגד החוק שאומר שרק אחרי פסק דין חלוט הוא לא יכול להיות? האם זה בגלל שזה מתאים לדעות הפוליטיות שלך?

תשובה:

מאת הרב יובל שרלו

שלום וברכה

קודם שאענה לך, וקודם שתחליט אם אתה מעוניין לקרוא דברים שהם קצת ארוכים, אני מבקש להציע לך לנטוש את הסגנון הנלוז שהשתלט על השיח הציבורי – ״שיח חוסר האמון״. השאלה שלך לא רומזת אלא כותבת במפורש כי נקודת המוצא שלך היא שאני לא ישר, ושעמדותיי מוטות מסיבות פוליטיות, ולכן היא לא באמת שאלה אינפורמטיבית, אלא דרך פתלתלה להטיח האשמות ולבטל את הלגיטימיות של הדעה עימה אתה מתמודד. למעשה, אין טעם בדיון מסוג זה, שכן מראש אתה קובע שאין סיבה של ממש להקשיב לתשובות, שהלוא הן נובעות ממקומות פסולים. לכן, אם אתה רוצה באמת לברר סוגיה – כדאי שתחליט שאתה לא נוקט בסגנון כזה, ואתה מעוניין באמת להקשיב, ולאור זאת יהיה טעם לענות לדבריך.

ההקדמה הזו נכונה תמיד, אולם במקרה הזה כפל כפליים: אינך מכיר כלל את עמדותיי המפלגתיות, שכן אני איני נוהג להציג אותן, ורק אומר שההנחה הטמונה בדבריך שגויה לחלוטין.

אנסה לקצר ככל האפשר. אדגיש בפתיחה כי הדברים שאני כותב נכתבים כדברים עקרוניים, לא מפלגתיים, ואני טוען אותם לאורך שנים בלי קשר לשאלת זהות ראש הממשלה או כל דבר אחר, בשל העובדה שהן טענות אתיות ולא טענות מפלגתיות:

א. הטענה כי במדינת ישראל הבוחרים קובעים מי יהיה ראש ממשלה ולא אף אחד אחר לא נכונה גם לפי החקיקה הקיימת, ואפילו לא לפי דבריך. אפילו אתה מודה בדבריך כי לאחר פסק דין חלוט – כלומר: גם בוחרים אינם יכולים לקבוע מי יהיה ראש ממשלה בשלב מסוים, כך שהסיסמה הזו כפי שהיא פשוט לא נכונה, ומהווה סוג של דמגוגיה. השאלה העומדת לדיון היא היכן למתוח את הקו.

ב. החוק היחיד שקיים במדינת ישראל ביחס לנושא הנידון הוא שלאחר פסק דין חלוט בעבירה שיש עימה קלון – ראש ממשלה לא יכול לכהן. זה כל מה שכתוב בחוק.

ג. מהי המשמעות של כך לגבי כל המרחב שלא כתוב בחוק? כאן יכולות להיות דעות שונות, שכולן לגיטימיות, ובתנאי שסוברים אותן לאורך הקו כולו, ולא רק כשזה מתאים לך.

ד. אפשרות קיצונית אחת היא לטעון שכל מה שלא אסור בחוק – מותר. זו עמדה לגיטימית, ובמצב כזה חובה לקבוע כי לבית המשפט העליון אין סמכות, בשום מצב, להיכנס לוואקום שחוק הותיר. לא זו בלבד, אלא שבמקרה הזה – משעה שנקבע כי רק לאחר פסק דין חלוט הוא פסול – יש להתייחס לקביעה זו גם כאמירה שכל מצב שהוא פחות מזה – הכנסת החליטה שלא לאסור.

ה. אפשרות שניה, קיצונית לצד השני, היא שחברה חייבת שיהיה לה מי שייצג ויוסמך להיכנס לוואקום הזה, במצב של אי-סבירות קיצונית, שאם לא כן – שלטון יוכל לעשות עוולות מתמידות בלי שיהיה מי שיגביל את כוחו. לדוגמה, במצב בו יש רק שתי מפלגות – אחת עם 60% ואחת עם 40% תוכל ממשלת הרוב לעשות כל עוול שהחוק לא אסר אותו, ואף לא לאפשר לחוקק חוקים שימנעו את העוול הזה. לכן, עמדה זו סוברת שצריך להקים גוף שיתמודד עם מצב זה. אדגיש גם עכשיו שהחובה מוטלת על גוף זה לעסוק רק במקרים של אי-סבירות קיצונית, ולא לראות את עצמו כנכנס לכל וואקום שאין עליו אמירה חוקית. יכולה להיות עמדה קיצונית עוד יותר, הסוברת שמספיק שזו תהיה עמדה בלתי סבירה, כדי להעניק את הסמכות לבטל את החלטות הרשות המחוקקת והמבצעת.

ו. אפשרות שלישית, כאפשרות ביניים, היא שאכן יש לקבוע מעמד כזה (כמו השיטה השניה), אולם כאשר מדובר על חוקי בחירות – כאן יכולת ההתערבות קטנה יותר, בגלל המשפט שציינת.

ז. עולמי מבוסס על קביעת התורה שכל שלטון חייב הגבלה. הדבר כתוב בפרשת המלך, בו השלטון עצמו מוגבל מעשיית דברים שונים, והתורה מזהירה מפני עוולות שהשלטון יכול לעשות (״לבלתי רום לבבו מאחיו״); הוא כתוב בכל צורת השלטון בתורה, ששם נאמר שיש למלך מוסדות אחרים שמגבילים אותו: נביא, כהן ושופט; הוא נאמר בדברי הנביאים, המבקרים את המלך בצורה מתמדת. לו זכינו – אלו היו המוסדות שמבקרים ומגבילים את השלטון הדמוקרטי הנהוג היום. כיוון שלא זכינו בכך – בין האפשרות לקבוע שאין להעניק סמכות לאף גורם להגביל את השלטון, ובין העמדה שלעת עתה נסתפק בממלאי מקום, כמו בית המשפט העליון מבחינה מוסדית – אני סובר שיש ללכת בדרך השניה, ושהיא מכוונת לדרכה של תורה. זוהי עמדה רציפה שלי, לאורך עשרות שנים.

ח. אולם, הסמכות להיכנס לוואקום הזה צריכה אף היא להיות מוגבלת מאוד, ובית המשפט העליון חייב להשתמש בה רק במצבים קיצוניים של חוסר סבירות. לצערי הגדול, הוא לא עשה כן בשנים האחרונות, והוא נהג להיכנס לכל מקום בו יש וואקום, כמדיניות עקבית ושיטתית. כתמיד, פועלת עתה פעולת בומרנג – מי שהשתמש בכוח שלו יתר על המידה צופה עתה בסכנה הגדולה של התמוטטות כוחו. זה מסכן אותנו.

ט. כבר לפני למעלה מעשרים שנים כתבתי על הסכנה הזו, ואשר יגורתי בא לנו. אני מבקש לציין שהדבר נכון גם במקומות בהם בית המשפט העליון פסק פסקים שאהבתי מצד תוכנם, וגם אז אמרתי שהדבר נורא מבחינה מוסדית בגלל עצם הכניסה למחוזות שאסור לו להיכנס. אחת הדוגמאות היא ״בג״ץ שדרות״, בו בית המשפט כפה על הממשלה להסיט תקציבים כדי למגן את שדרות (שאני מאוד שמח על כך), אך לטעמי היה אסור לו לעשות זאת כי זה בדיוק תפקידה של ממשלה – להחליט לאן מקצים תקציבים. זו דוגמה אחת של שחצנות המוסדות המשפטיים ומחירה. עמדתי כאמור עקבית ושיטתית לאורך הדרך כולה.

י. האם הקביעה שראש ממשלה שיש נגדו כתבי אישום יכול להקים ממשלה היא מצב של חוסר סבירות קיצונית ? אני מתלבט. מחד גיסא, גם כאן כתבתי פעמים רבות כי אסור לתת לפקיד ממשלתי, גם לא ליועץ המשפטי לממשלה, אפשרות להפיל ממשלה, ולכן אני תומך בחוק כפי שהוא היום; מאידך גיסא, יש גם היגיון בטיעון כי זה נכון ביחס לראש ממשלה מכהן, אולם כאשר מדובר לפני בחירות – אפשר שהתמונה אחרת. אני נוטה יותר לעמדה הראשונה, לאמור – שלבג״ץ אין סמכות למנוע את בחירתו ואת המינוי שלו לאור העיקרון שכתבתי, כלומר: הרצון למנוע מצב תיאורטי של יכולת מניעת שלטון על ידי פקיד ממשלתי, גם אם הוא היועץ המשפטי לממשלה (שאת הנוכחי אני מעריך מאוד מאוד). בין האפשרות שייבחר ראש ממשלה שיש נגדו כתבי אישום, ובין האפשרות שיינתן כוח למאן דהו למנוע ממי שאין נגדו פסק דין לרוץ לבחירות – אני בכאב גדול מעדיף את האפשרות הראשונה, כדי למנוע את השניה. אני כמובן מצפה מקהל הבוחרים לשקלל את כתבי האישום כחלק מההחלטות שלו בעד מי להצביע. בכל מקרה, בשתי העמדות, לא מדובר על חוסר סבירות קיצונית, ועל כן לדעתי אסור לבית המשפט להתערב.

יא. כל זה, על אף שקשה לי מאוד לחשוב על ראש ממשלה שהוא תחת כתבי אישום, שטוענים נגדו שהוא העדיף טובות אחרות על פני טובת המדינה (אדגיש שוב ושוב כי אין לי שום מושג האם הטענות האלה נכונות אם לאו, אם כי משעה שהוא טוען לאכיפה סלקטיבית – יש בכך הודאה מסוימת שהעבירות נעשו). לא זו בלבד, אלא שכבר כמה חודשים הוא ממשיך בפעולתו נגד מוסדות המדינה, שאף הם חלק מהדמוקרטיה, ואני רואה בכך סכנה עצומה. בשל כך הלכתי פעם אחת להפגנה לפני כשנתיים, והמצב רק הולך ומחמיר.

יב. אסכם את עמדתי: אני סובר שיש לחלק בין הכוח המשפטי ובין הטיעון האתי. מבחינה משפטית, איני רואה חוסר סבירות קיצונית בעמדה הטוענת שהוא יכול להתמודד, לאור החקיקה הקיימת, ולכן איני רואה מקום להתערבות בג״ץ בשאלה זו. מבחינה אתית, אני סובר שמי שיש נגדו כתבי אישום על העדפת טובה אחרת מאשר טובת המדינה, כמו גם מי שפועל באופן אינטנסיבי בטענות מרחיקות לכת נגד כל המוסדות שנועדו להגביל את כוח השלטון – אינו ראוי להיות מועמד, אך זו צריכה להיות החלטה אתית ומוסרית של קהל הבוחרים, ולא כניסה לוואקום של רשויות המדינה.

יג. ועיקר העיקרים – אני חוזר שוב על ציפייתי ממי שטוען שהוא מפלגה שמייצגת את תורת ישראל שיבחן מחדש את העמדה ביחס לשאלות המוסריות והתורניות האלה.

האם הדברים ברורים עתה יותר ?

כל טוב

יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר

לקריאה נוספת:

לשאלות נוספות

חפשו שאלה בכל נושא:

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים