ללחוץ לתרומת איברים – כן או לא ?

שאלה:

שלום,

אשתי מתאמת השתלות, ובמקרה של מוות מוחי חס וחלילה תפקידה לפנות למשפחה כדי שתתרום את אברי הנפטר.
הרעיון לתרומת אברים הוא כמובן טוב וראוי, אך כמתבונן מהצד התהליך הזה נראה לי כלל לא אתי.
נראה לי שבהפעלת לחץ חברתי ומוסרי על המשפחה לתרום את אברי יקירם יש משהו בלתי הגון, בוודאי בעת צער כה גדולה כשהם אינם שקולים.
מצד שני, מה כן צריך לעשות?
נשמח לקבל כללים ברורים כיצד נכון לעשות זאת.

פורסם לראשונה ב"ישראל היום" ב25.6.2019

תשובה:

שלום וברכה

זו שאלה עדינה מאוד ורגישה מאוד.
על כפות המאזניים עומדים שני השיקולים העיקריים שהעלית בדבריך: מחד גיסא, מדובר בהצלה ממשית של חיי אדם, שאין שום דרך אחרת לעשות זאת, זולת על ידי תרומת אברים. בשל היות ניתוח השתלת אברים מורכב ומסוכן – מנסים קודם כל למצות את כל האפשרויות הרפואיות האחרות, ורק כשזו נותרת האפשרות האחרונה – פונים להשתלה. על כן, מוצדק מאוד לעשות הרבה מאוד כדי להציל חיי אדם. מאידך גיסא, בדיוק כפי שכתבת, המשפחה התורמת נמצאת בנקודה מאוד מאוד רגישה של חייה, ובחירתה אינה בחירה חופשית, ובתוך הצער הגדול הזה הם מתבקשים לעשות את המעשה האציל והמתחייב של הסכמה לתרומת אברים.
מה אפוא נכון לעשות ?
בדילמה מעין זו צריך להכריע את ההכרעה העקרונית כי הצלת חיים קודמת לכל דבר, ועל כן – גם אם חס ושלום יש פגיעה במשפחה המתאבלת – חובה לעשות זאת כדי לקיים נפש.
ברם, ההכרעה הזו אינה בינארית, ואין בה אמירה כי הרגישות כלפי המשפחה אינה מרכיב בהתנהגות האתית. מוטל עלינו אפוא לעשות פעולות רבות כדי לרכך את הכאב הגדול של המשפחה, וכדי לאפשר לה את המרווח שהיא זקוקה לו כדי לקבל החלטה ראויה.
בין פעולות אלה נמצאות:
א. עידוד חתימה מראש על כרטיס אד"י, ואז המשפחה יודעת כי זה רצונו של הנפטר. מניסיוני למדתי כי הדבר מקל מאוד על התקבלות ההכרעה.
ב. מסע ציבורי של הבעת הערכה מתמדת למשפחות שהסכימו לתרום, ועל ידי כך מוטמע במשפחה המשמעות האצילה של המעשה שלהם. הדבר מרכך את המצוקה, והופך את המציאות להרואית.
ג. הימנעות מיצירת דיבור על תרומת אברים עם המשפחה לפני שנקבע מוות מוחי נשימתי, כדי שחס ושלום לא תהיה לה התחושה כי ממש מצפים כבר שיקירם ימות, כדי להציל אנשים אחרים.
ד. דיבור בנחת, ברגישות, בעידוד, ולא תחת לוח זמנים לחוץ או שפה אלימה. בדרך כלל, יש זמן מספיק לכך בין זמן קביעת המוות המוחי ובין המועד האחרון שהתרומה אפשרית.
ה. עידוד המשפחה להתייעץ – בין עם חבריהם וקרוביהם, ובין עם העולם הרבני לגווניו (צהר מקיימת מערכת עניפה של 'שידוך' בין משפחות לרבנים, כדי לדון ביחד על הנושא, וכדו'.

בדרך זו, פועלים לאור ההכרעה האתית החד- משמעית, והיא חובת ההצלה של החולה הזקוק להשתלה, ואף על פי כן לבנו לא גס, חס ושלום, במצוקת המשפחות, ובחובת הלווי שלהם בשעותיהם הקשות.

כל טוב ויישר כוח

יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר

שאלות נוספות

איך ליישב סכסוך ולשקם קשר עם אחות מרוחקת?

השקעה במניות של חברות שפועלות בניגוד לערכי מוסר יהודיים: דיון הלכתי ומוסרי

אתיקה רפואית: האם מותר לערוך גנים כדי למנוע מחלות?

אתיקה במקום העבודה: האם לדווח לצרכנים על שימוש בחומרים משמרים אסורים כדי להאריך את חיי המדף של המוצרים?

ציוד צבאי שנמצא ללא בעלים: האם ניתן להשתמש בו במילואים?

איש מקצוע שמקבל עמלות מספקים, מחוייב לספר זאת ללקוחותיו?

הפרעת קשב במשפחה: איזון בין צרכי הילד וכבוד ההורה

התנהלות כספית בעסק משפחתי: מה מותר ומה אסור?

עוד בצהר לאתיקה

מאמרים

תכונות הנדרשות משופט ראוי

מאמרים

להתקדם קדימה

מאמרים

הרב יובל שרלו בראיון ל"כאן מורשת" לקראת ט"ו בשבט והשקת הפורטל קיימות באתר צהר לאתיקה

סרטונים

חומרא או קולא?

מאמרים

קיימות יהודית: אחריות סביבתית מתלמוד למעשה

מאמרים

פרק א- מבוא | קיימות יהודית

סרטונים

ההסבר המפתיע של הרב שרלו על מוסר המלחמה בפרשת "בשלח"

מאמרים

פרק יח | מילות סיום

מאמרים

פרק יז | דיני מלחמה והשחתה

מאמרים

פרק טז | הימנעות מבשר

מאמרים

פרק טו | פריה ורביה

מאמרים

פרק יד | קבורה וקיימות

יש לך שאלה לצוות המקצועי שלנו?