שלום וברכה
יישר כוח כל הרצון לקיים חיי מסחר כדאוי. כשרות הכסף היא אחד היסודות החשובים ביותר של תורת ישראל.
סוגיות רגישות וחשובות אלה אינן מוגדרות באופן חד על פי ההלכה. הדבר נובע בשל העובדה שקשה מאוד להגדיר מתי דרכים רגילות של מסחר ופרסום הופכות ללחץ ולאונס. גם מהצד השני – קשה להגדיר מתי מדובר על לקוח שמקבל את ההחלטה בבחירתו החופשית, ולאחר ששמע את דבריך השתכנע, ומתי מדובר במי שהלחץ שלך כפה עליו לעשות את מה שהוא אינו רוצה לעשות.
לא זו בלבד, אלא שחלק משמעותי מהמסחר הנהוג היום הוא יצירת צורך. דוגמה לדבר, פעמים רבות אין צורך אמיתי להשתדרג, ובכלל – ניתן להעריך כי בכל בית ישמספר רב של מוצרים שנרכשו על אף שהיה אפשר להסתדר טוב מאוד בלעדיהם, אלא שבדרכים שונות יצרו הספקים תחושה של צורך ושל אי-אפשרות להסתדר בלעדיהם.
אולם, לא יהיה זה נכון לומר שהכל מותר. איסור התורה "ולפני עוור לא תתן מכשול" נדרש בדברי חכמים גם כאיסור לתת לחברך עצה שאינה הוגנת לו: "…היה נוטל ממך עצה – אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו. אל תאמר לו 'צא בהשכמה' שיקפחוהו ליסטים, 'צא בצהרים' בשביל שישתרב. אל תאמר לו 'מכור את שדך וקח לך חמור' ואת עוקף עליו ונוטלו ממנו. שמא תאמר: 'עצה טובה אני נותן לו ? והרי הדבר מסור ללב, שנאמר ויראת מא-להיך אני ה'":
סיומו של המדרש נותן לך את המצפן הישר להתנהל בו: אלה דברים המסורים ללב. אם מדובר בדרכי מסחר רגילות, ובמוצר שאולי אין הלקוח זקוק לו אולם יעשה לו שרות טוב – נראה שהדבר מותר; אולם אם אתה יודע שאכן המוצר הזה מיותר לחלוטין, והאינטרס שלך הוא אתה עצמך בלבד – זוהי נתינת מכשול לפני עיוור, והנוהג ביושרה אינו עושה זאת.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
