הררי פלסטיק ושאריות בשר: האם ל"ג בעומר הפך מחג של אש לחג של חילול השם סביבתי?

ישר כוח על השאלה החשובה מאוד.

החובה לשמור על עולמו של הקב"ה יונקת ממקורות רבים. היא יונקת מהאמונה בהיות העולם הזה ברוא על הקב"ה, והחובה שלנו לשמור עליו; מהעובדה שהופקדנו עליו משעה שהקב"ה אמר לנו כי אנו ברואים בצלם אלוהים; ולא פחות מכך – מפיקוח נפש של ממש. הזיהום הזה פוגע בנו באופן ישיר. אין מדובר בחור באוזון או בשאלות רחבות היקף שאנחנו מהווים אחוזון קטנטן בתוכו. מדובר בזיהום אוויר שהורג אותנו, בזיהום מקורות המים שפוגע בנו אנושות; בזיהום הקרקעות באשפה לא מתכלה וכדו'.

לאמור: מדובר גם בנושא אנושי מאוד, אך גם במשמעות הלכתית ואמונית עמוקה מאוד.

אני נזהר מלקבוע חובה מוחלטת לעבור לכלים רב פעמיים. יש גם מחלוקת מקצועית על כך, אך מעבר לכך – צריך להיזהר מפסיקות שיש בהן בעיה עמוקה בכך שהיא הופכת את איכות הסביבה לגורם יחיד הנמצא על הפרק, אף שמותר לנו גם לחיות בקלות יותר וליהנות בקלות יותר.

יהיה נכון יותר להשתמש בקריאה אחרת: לצמצם ! הבה נציב לעצמנו מטרה להוריד ב 20% את השימוש בכלים חד פעמיים, ונראה היכן הדברים עומדים וכיצד אנו מצליחים לשפר ולהתקדם. זו נראית לי עמדה נכונה יותר, גם מבחינה מעשית וגם מבחינה תורנית. וכך אנחנו נבנה התנהגות ראויה בעולם, שיש בה גם אחריות גדולה לסביבה, וגם קיום לא נזירי ולא אלים בתוך העולם בו אנו חיים.

ובהמשך – נראה האם אנחנו מסוגלים להוריד עוד. וכך הלאה.

כל טוב

הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר