"כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"- האמנם?

יישר כוח על העלאת הסוגיה החשובה הזו.  
יש לה היבטים שונים ומגוונים. לא רק אתיים, ולכן מה שאני כותב הוא רק חלק מהדיון ולא כולו. 
מאידך גיסא, אין נושא אחד בעולם שאין לו היבטים אתיים, ועל כן בוודאי לשאלת הכתיבה הרבנית יש כללים אתיים. אלא שניתן לדון, בהיבט האתי, בכל אחת מהזוויות שהעלית. 
על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: 
א. צריכים להיות כללים אתיים לכתיבה רבנית. 
ב. ציון המקורות אינה חובה אתית. הרמב"ם, לדוגמה, כתב את ספרו ללא ציון המקורות. ברם, המקורות צריכים להיות יסוד לפסיקת הרב, כך שאם יהיה צורך לחשוף את מקורותיו – הוא יוכל לעשות זאת. אלמלא כן, זו כתיבה לא אתית. 
ג. כאשר הוא מחדש דרך – הוא חייב לחשוף בפני הקורא את העובדה הזו. פעמים רבות מאוד אני כותב "אני מבקש להדגיש כי אני עמדת מיעוט בנושא זה" וכדו'. זו אמנם לא הייתה כתיבה מקובלת, אולם לעניות דעתי היא נדרשת בזמן הזה, בשל סיבות שונות. 
ד. איני חושב שהרב צריך להיות חוקר ההלכה של עצמו, ולבאר מהן ההנחות הסמויות בדבריו, העמדות הערכיות וכדו'. זה לא תפקידו של הרב. תפקידו לפסוק הלכה. 
על היבטים נוספים כדאי לקרוא כאן

כל טוב

יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר