שלום וברכה
הנושא שאתם עוסקים בו הוא רגיש מאוד ועדין מאוד.
אענה בקיצור, ואם תהיינה עוד שאלות או רצון לבירור הנושא – אשמח מאוד:
א. כל עוד אביכם לא מינה את אחד מכם כאחראי לשלומו ולטובתו – אכן אתם צריכים לקבל החלטה ביחד. על אף חילוקי הדעות ביניכם – מוטב כי תעשו כל מאמץ להגיע להסכמה, כשכל אחד מנסה ללכת הכי רחוק לכיוון השני, תוך תודעה מתמדת שהנושא שצריך להיות נגד עיניכם הוא טובת אביכם היקר. הסיבה לכך היא גם למענו – משפחה מאוחדת מקבלת בדרך כלל החלטות טובות יותר, וגם למענכם – כדי שלא תיקרעו האחד מהשני, דבר שיגרום נזק לטווח ארוך מאוד, נקיפות מצפון ועוינות חס ושלום.
ב. גם הימנעות מטיפול היא החלטה. לכן ממשיכים לדבר האחד עם השני, מתייעצים עם גורמים שמבינים בתחום, וכאמור- מנסים להגיע להחלטה ביחד. לנו ב"צהר" יש פרוייקט מיוחד שנקרא "צהר עד מאה ועשרים" בו רב ואשת טיפול נפגשים עם משפחות שנמצאות במצב בו אתם נמצאים, וביחד מגבשים את הדבר הטוב ביותר לאביכם.
ג. בהחלטות שלא להנשים או לא לעשות החייאה – כדאי מאוד מאוד להיעזר בצוות המיוחד הזה. הם בקיאים בתחום, ויוכלו לגבש ביחד אתכם את הדבר הנכון לעשותו, כאמור – מתוך מודעות עמוקה שהעיקר הוא טובת אביכם.
כל טוב ובריאות
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
