שלום וברכה
ראשית, יהי רצון שהקב״ה יהיה בעזרך, ויחונן אותנו בבינה ובדעת בהחלטות האלה של החיים.
יש בי יראה גדולה מאוד לענות על השאלה, בשל העובדה שמדובר בשאלות חיים ומוות.
אני מכיר את השאלות האלה. גם כמפקד במלחמה; גם בהיותי בעבר יועץ אתי ליחידה מסוימת שעסקה בפעילות זו.
ואף על פי כן, יישר כוח גדול על ההתלבטות, ועל הרצון שלא לקטול חס ושלום אנשים מחוץ למעגל הלחימה, ולמלא את הארץ בשפיכות דמים. אל נא תוליד מהעוצמה הנפשית של הטלטלה את הרצון לפרוש מהתפקיד החשובה. חכמינו עסקו בתחושה הקשה הזו בדברם על דיינים, שמוצאים את עצמם בדיני נפשות, עם אותן חששות שאתה ממלא. והם העצימו את החששות: "ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן – לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו".
אף על פי כן עודדו את הדיין שלא לפרוש. להפך, טוב שדווקא אתה הוא הלוחם, שמחד גיסא מציל נפשות בכך שהוא פועל כנגד אויבי ישראל, ומאידך גיסא בוחן את מעשיו ונזהר שלא לעשות את הדברים שאסור לעשות.
מה מאפשר קבלת החלטות נכונה בשניות מועטות ?
בעת ההחלטה – זה מאוחר מידי.
ולכן, צריך להתמלא לפני האירועים בעיסוק אינטנסיבי במוסר המלחמה, ועל ידי כך התגובות האינסטינקטיביות תנבענה ממקומות טובים ומוסריים יותר.
ראה לדוגמה כאן.
במקום בו אתה מטמיע בעצמך את ההכרה כי בראש ובראשונה – המעשה המוסרי הוא להילחם נגד העוול והרשע והרצח, ובכך שאתה הורג אותו אתה עושה את הדבר הנכון, אולם הדבר אינו מתיר השתוללות, אלא שיש שלבים נוספים כאשר יש זמן להכרעה מסודרת – זה נכנס לך לעצמות, וכך אתה יכול להעצים בך את כל ההיבטים של המשמעות המוסרית של מה שאתה עושה – גם את מוסריות הפעולה שפקדו עליך לעשות, וגם את מוסר המלחמה המחייב.
זה מה שיכול לחולל בך כישורים יותר מדויקים לקבל את ההחלטות בלחץ. וטוב שלאחר מכן בוחנים את עצמנו. את נהגנו כשורה – מאמצים את מה שעשינו ומחזקים. ואם אנחנו סבורים שלא – לומדים מטעויות, שהלוא הדברים לא נעשים בכוונה, ומעצימים את הזהירות מהן.
אני מבקש שוב לחזק אותך בדרכך, ולהדגיש כי אתה עושה את הדבר הנכון ביותר, וזו זכות גדולה. כל טוב.
ואם תרצה לעסוק בסוגיות ספציפיות – בשמחה
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת: