כיצד להתפלל על חולה הסובל מיסורים קשים?

שאלה:

בדרך כלל הננו רגילים לבקש מהקב”ה שירפא את החולים ויאריך את ימיהם, אולם לפעמים אנו נפגשים בחולה אנוש, שכמעט שאין תקווה לחייו, ואף אם יחיה עוד זמן מה, יהיו חייו רצופים בסבל ויסורים. והשאלה, האם גם על חולה כזה צריכים להתפלל שיחיה, הרי החולה עצמו מבקש את נפשו למות מרוב כאביו?

השאלה והתשובה מתוך "פניני הלכה", ספר ליקוטים ח"ב פי"ד סע' ב

תשובה:

בתלמוד (נדרים מ, א), מבוארת חשיבותה של המצווה לבקר את החולים, ובין שאר הדברים נאמר שם, “כל שאין מבקר חולה, אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות”, ומשמע מזה שלפעמים המבקר את החולה צריך להתפלל עליו שימות. וכן פירש שם הר”ן, שלפעמים צריך לבקש רחמים על החולה שימות, כגון שהוא מתייסר מאוד ממחלתו, ואין לו יותר סיכוי להתרפא ולחיות. וזו אחת הסיבות לביקור חולים, כדי לדעת מה ראוי להתפלל על החולה, שיחיה או שימות.

וכן מסופר במסכת כתובות (קד, א), על רבי יהודה הנשיא שחלה מאוד, ועמדו חכמי ישראל והתפללו לרפואתו. תפילתם הועילה לכך שלא יכלו העליונים ליטול את נשמתו, אבל לא הועילה לרפאו ממש. שפחת רבי, שהיתה כפי הנראה צדקת, התפללה מתחילה יחד עם חכמי ישראל שימשיך לחיות. אולם כשראתה עד כמה הוא סובל ומתייסר בחוליו, אמרה, יהי רצון שינצחו העליונים את התחתונים ותצא נשמתו. אך כיוון שחכמי ישראל המשיכו בתפילתם, לא יכלו העליונים ליטול את נשמתו. עלתה לגג וזרקה כד לארץ ושברתו. לרגע קט הפסיקו חכמי ישראל בתפילתם, ויצאה נשמתו של רבי בקדושה ובטהרה. מכך שהתלמוד הזכיר את המעשה בשפחתו של רבי, משמע שיש ללמוד ממנו הלכה: אכן לפעמים מוטב לו לאדם המתייסר שימות, ואף ניתן להתפלל על כך, כפי שהתפללה שפחתו של רבי.

ועל פי זה הרבה פוסקים כתבו, שמן הראוי להתפלל על חולה המתייסר מאוד בחוליו, ואין עוד תקווה שיתרפא, שימות במיתה קלה, ולא יארכו סבלותיו (ערוה”ש יו”ד שלה, ג; אג”מ חו”מ ח”ב עג, א; הרב גורן, הרפואה קכד, 516).

אלא שכמה מגדולי הרבנים העלו בעיה. אמנם ברור שלפעמים טוב לו לאדם המתייסר שימות, אבל ישנו חשש שמא קרובי משפחתו של החולה, שהטיפול בו קשה עליהם, יתפללו עליו שימות, ובתוך ליבם תתערב כוונה זרה לטובת עצמם, להקל את המעמסה מעל שכמם. על כן כתב רבי חיים פלאג’י (שו”ת חקקי לב ח”א יו”ד נ’), שאין לקרובי משפחתו של החולה להתפלל שימות, ורק אחרים שאין להם חשש נגיעה אישית, יכולים להתפלל עבור חולה מיוסר, שאין תקווה לרפואתו, שימות במיתה קלה (עיין ציץ אליעזר ח”ה רמת רחל פ”ה).

ולכל הדעות ברור שניתן לבקש מהש”י שיעשה הטוב ביותר עבור החולה. שלפעמים מוטב לחולה להתייסר כדי לזכך עוונותיו, ולפעמים מוטב שימות, ואיננו יודעים מהו הטוב האמיתי. ועל כן הננו משליכים על ה’ יהבנו, שהוא יעשה את הטוב בעיניו.

הרב אליעזר מלמד, רב הישוב הר ברכה וראש הישיבה

לקריאה נוספת:

שאלות נוספות

הדלקת נרות חנוכה בתפקיד ציבורי – פרסום נס או פרסום עצמי?

חנוכה במקום העבודה: מסורת מאחדת או כפייה דתית? 

"גבולות הכנות: עד כמה חייבים לחשוף את העבר בפני בן/בת הזוג?"

האם למנוע מבן מחלל שבת לשוב הביתה – או שיחזור הבייתה גם במחיר פגיעה בשבת?

האם מוסרי לקצר את השירות הצבאי בגלל לימוד תורה? שאלת המשך

האם מוסרי לקצר את השירות הצבאי בגלל לימוד תורה?

האם מותר הלכתית לבחור את מין העובר?

האם מותר להעביר אחריות מוסרית לבינה מלאכותית בקבלת החלטות על חיי אדם?

עוד בצהר לאתיקה

סרטונים

פרשת בא: החיים מורכבים

מאמרים

הרב שסחף אלפי אנשים בכל העולם: הסתיר סוד אחד גדול

מאמרים

מה אומרת ההלכה על ניתוחי מתים?

מאמרים

כבוד המת מול חקר האמת: הסיבות להתנגדות לנתיחת גופות

סרטונים

כנס קיימות וסביבה בשדות הלכה, הגות וחינוך – הקלטת הכנס

סרטונים

פרשת וארא: מה הקב"ה מלמד אותנו עלהדרך שהוא פעל מול פרעה?

מאמרים

על אחריות, אשמה ותיקון

סרטונים

פרשת שמות: המסר האתי שמשה רבנו העביר לנו עוד לפני שהתורה ניתנה בהר סיני

מאמרים

איש מוסר אינו יכול לחזות בעוול

מאמרים

ויחי יעקב – על זיכרון והנצחה

סרטונים

פרשת ויגש: מנהיג יכול לטעות אבל צריך לקחת אחריות

מאמרים

פרשיות השבוע אינן היסטוריה. הן ציווי

יש לך שאלה לצוות המקצועי שלנו?