שלום וברכה
השאלה הכואבת הזו קשורה לשלושה נושאים, שהם המשפיעים מאוד על הקורה במשפחה שלכם ובמשפחות אחרות.
הרובד האחד הוא קיום מצוות כיבוד אב ואם. בוודאי שהמצווה הזו מוטלת על כל האחים בשווה, אך ההלכה מתחשבת גם בשאלה מה אדם מסוגל לעשות ומה לא (למשל: זה יסוד הפטור של אישה נשואה, בימי חז"ל, מכיבוד הורים, בשל העובדה שהיא לא יכלה לעשות את זה). לכן, מבחינה הלכתית ומבחינה מוסרית נקודת המוצא היא שהחובה מוטלת בשווה, אלא אם כן מדובר במצבים מיוחדים. אני כמובן לא יודע האם המציאות המשפחתית שלכם ומצבו של האח הזה קשה באופן מיוחד – צריך להיזהר מלשפוט.
הרובד השני הוא הרובד ה'משפטי'. אם אחד האחים מחליט לעשות פחות ממה שהוא חייב לעשות ומסוגל לעשות – זה פגם קשה, אבל לא ניתן מבחינה הלכתית לכפות עליו.
הרובד השלישי הוא הרובד המעשי. ראשית, לשמוח על כך שאתם זוכים לכבד הורים. שנית, צריך הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לדבר איתו – לא בדברי תוכחה ונזיפה, אלא בדרך שבה בני זוג עוסקים בפערים ביניהם. לספר לאח את המצוקה שלכם, את הבעיה בחוסר השוויוניות, את המחיר הכבד שההורים משלמים ושאתם משלמים וכדו', ולבקש ממנו להשתתף במשימה. לשמוע גם את דבריו בלב פתוח על אף שקשה, ולהיות מסוגלים גם להבין את הקשיים שלו. ואז, להציע פיתרון ראשוני לתקופה מסוימת: הוא יוסיף מאמץ, גם אם זה לא יגיע לשוויון, ואתם תסכימו לעשות יותר ממנו אבל זה יהיה יותר קרוב לשוויון, וכדו'.
נראה שזו הדרך הטובה ביותר מבחינה הלכתית, מוסרית ואנושית.
כל טוב ושלום משפחה
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת: