ימי הצהרה

שלום וברכה,

השאלה שאתה עוסק בה היא שאלת מקיפה בתחומים רבים, שעיקרם הוא ה”ישראבלוף”.

זהו סוג של תרבות שקר, שבחלקה ממש מעודדת על ידי השלטונות (כגון דיווחים על שעות הרצאה), חלקם מתאפשרת על ידם, חלקם בקריצת עין וחלק ממנה הוא אסור. באמת קשה מאוד להתנהל במצב כזה, וכנראה אין תשובה אחת שהיא נכונה לכל המצבים, ואני מעריך שגם בין רבנים תהיינה תשובות שונות לשאלה זו.

במקרה הזה נראה לי כי הדבר בעייתי מאוד. כאן אין מדובר בקריצת עין של המערכת, או בניסיון להרחיב את המשכורת בתרגילים מנהליים. המגמה שמאפשרת את הדיווח ההצהרתי נועדה לחסוך את הבאת האישורים המסובכים מהרופאים, והיא בנויה על אמון מסוים בבני אדם, ולא על וויתור על הדרישה שזו תהיה באמת מחלה או סיבה שלא ניתן לבוא לעבודה. במצב שכזה, נראה שמדובר ממש בניצול מגמה חיובית לרעה. העובדה שרבים עושים זאת, ושתרבות השקר נהפכה להיות כזו – לא נראית מצדיקה במציאות זו (אדגיש כי יש בהלכה מצבים של “עם נבר תתבר”, אולם לא זה המצב כאן), ואנחנו צריכים להמשיך להיות נאמנים ליושרה המתחייבת על פי ההלכה.

כל טוב

יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר