שלום וברכה
השאלה הזו חשובה עד מאוד.
צריך כמובן לחלק בין שני מרכיביה:
האם הטיפול הביתי הוא טיפול טוב ? האם טוב שהוא יהיה קהילתי ? האם ההתגייסות החרדית היא חיובית ? אני לא מומחה לרפואה, אולם מכל עבר אני שומע שהרעיון ביסודו הוא מצוין. הוא נכון יותר מבחינה רפואית, הוא טוב לחולים מבחינה מוראלית, הוא מוריד את העומס מבתי החולים, הוא מעניק כוחות לחולים להתגבר, ועוד ועוד. בכלל הטיפול הביתי והקהילתי במקרים הקלים ואפילו הבינוניים הוא כנראה טוב יותר מאשר בבית החולים.
המרכיב השני הוא חוסר הדיווח: כאן הדברים חשוכים הרבה יותר. ההתגייסות למאבק בקורונה מחייבת בראש ובראשונה את ידיעת הנתונים, ואם הנתונים לא נמצאים בידי המחליטים – אין שום סיכוי שאפילו אם הם ירצו לעשות זאת – שיחליטו החלטות נכונות.
הדבר הזה פוגע פגיעה חמורה בציבור וזה מעשה לא מוסרי. בסופו של דבר, סביר להניח שהוא פוגע גם בחברה החרדית עצמה, ואי-הרצון בקשר עימה, בהעסקתה וכדו׳, ודחיית מגע עם החברה הזו – ילכו ויגברו, כי אם המציאות אינה ידועה זה כר פורה לסטיגמות, החרמות והתרחקות.
כל טוב
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה