נקודת המוצא לשאלות עדינות ורגישות אלו היא שאסור לחדור לפרטיותו של האדם. זה חלק מאיסור התורה "לא תלך רכיל בעמך", והפסוק במשלי מלמד אותנו ש"הולך רכיל מגלה סוד". חכמים קבעו הלכות רבות השומרות על הסודיות הזו, ולא זו בלבד, אלא שחרם דרבנו גרשום מבוסס על ההכרה הזו.
האם למנהל מותר להורות לחרוג מחובות אלו כלפי חברך ? זו שאלה מורכבת, גם במישור החוקי וגם במישור האתי. ברם, גם כאן, באופן עקרוני אסור למנהל להורות לחדור לפרטיותו של אדם, אלא אם כן מדובר או בהסכם שנעשה מראש לגבי תחומי העבודה, או במצב בו יש נחיצות גדולה מאוד לעבודה, ואין דרך לעשות את זה באופן אחר, כגון להמתין לחזרת העובד או לפנות למשטרה לצורך חקירה. אבל, כאמור, המנהל צריך להכיר את מגבלותיו.
במקום בו יש חשד הקרוב לוודאות כי מדובר בפעילות פוגענית כלפי החברה – יש יסוד למחשבה ש"עביד איניש דינא לנפשיה", כלומר – שכדי להציל את האדם מותר לו לפעול בצורות מסוימות. ההלכה מתירה, לדוגמה, לאדם שמוצא את עצמו ברשות הרבים מלאה כדים שמישהו שם, ללכת במקום אף אם הוא שובר חלק מהכדים, וזו כמובן רק דוגמה אחת לרשות לדאוג לאינטרסים שלך גם אם זה פוגע באחרים. ברם, זה לא אותו מקרה, כי במצב של כדים הפגיעה וודאית, וכאן מדובר בחקירה של המנהל במצבי ספק, וזה כאמור יכול להתרחש רק במצבי קצה.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת בנושא יחסי עובד מעביד:
