שלום וברכה,
״אדרבה וארווח לי״ –
טוב שאתה פותח, וטוב שאתה מוצא דרך להציף את מה שמטריד אותך.
מה שאני כותב הוא עצה. כמובן לא פסק הלכה.
אכתוב בקיצור, ואם תרצה להאריך בנקודה מסוימת – אשמח.
יש לך זכות גדולה בכך שאתה עצמאי כלכלית לגמרי ומה שהצלחת לעשות עד עכשיו הוא יפה מאוד.
אין ספק שזה משפיע על הלימוד, אך אלה החיים, ובסופו של דבר, יכול להיות שזה מה שמכשיר אותך לעולם העתידי שלך. שכן, יש גם נזק בישיבה. אנחנו מתרגלים לתלמוד תורה בישיבה, ולא מתכוננים לחיי תורה ועבודה בהמשך חיינו.
ולכן, יכול להיות שהדבר הנכון לעשות הוא דווקא להמשיך בדרך שאתה הולך.
אבל, לנצל את ההזדמנות להתקדם, להתעלם.
דווקא להתאמץ לעשות את המעברים מהישיבה לעבודה ולהפך בדיוק, בצמצום הפערים, ביכולת לדלג משם לשם. תעמיד לך את זה כמטרת על. זה יהיה חשוב לך להמשך דרכך.
להשלים לימודים. מקליטים את השיעורים. להקשיב להם בדרכים.
לגבי כיבוד אב ואם – מה שאפשר אפשר, ומה שלא – ההלכה קובעת ש״שלך קודם לשל כל אדם״. לא זו בלבד, אלא שעצם העובדה שאתה זה שמממן את הלימודים, ואפילו את רשיון הנהיגה – זה חלק משמעותי מכיבוד אב ואם שלך.
וככל יכולתך – לטייל עם אחיך. להיות עם אחותך. מה שאפשר – אפשר.
ומותר לך לבקש הנחה בישיבה. זו החלטה שלהם.
כמובן שטוב יותר לדבר עם ראש הישיבה, אם אתה מעריך שהוא יבין אותך.
כל טוב ושמחה,
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
- בין הורים לילדים – כבוד ועצמאות
- אני רוצה שאימי תגור איתנו אבל בעלי לא מסכים
- כיצד אחים צריכים להתחלק בכיבוד הורים?
