שלום וברכה,
קודם לתשובה אעיר כי נושא זכויות היוצרים באינטרנט ודומיו נמצא בהתהוות, ובסופו של דבר ריבוי השאלות בעניין יביא לפסיקה מגובשת יותר ויותר. זו שאלה לא פשוטה, שגם במישורים החוקיים הבינלאומיים אין לה מענה פשוט, ויש בה הרבה חורים. על כן, לא ניתן “לזרוק” את הכל לחוק, ולומר כי ההלכה פשוט מכירה בהסכמים שבני אדם קבעו, אלא יש לפעול מכוחה של ההלכה בעיצוב פני המציאות.
ההלכה בעניין מורכבת משלושה תחומים: ראשון בהם הוא העיקרון המטא-הלכתי של “ועשית הישר והטוב” המונע הסכמה לעשיית עוול כלפי יוצרים. שני בהם הוא המערכת המשפטית העוסקת בשאלת ההכרה ההלכתית בקניין רוחני, שהיא כאמור סבוכה ביותר. שלישי בהם הוא הנוהג ההסכמי, בו ההלכה מכירה בנוהגים מסוימים כאילו הסכימו שני הצדדים שהמקח והממכר ביניהם נעשה לאור עקרונות אלו. שקלול שלושת הנושאים האלה הוא המנסח את ההלכה.
א. מספר מחשבים: על אף העובדה שחברות המחשבים טוענות שההלכה תכיר בכך שלא חייבים לרכוש תוכנה לכל מחשב אם מדובר בשימוש סביר וראוי של אותו אדם באותו מחשב. יש הטוענים שיש להחמיר, כיוון שעל דעת זה מכרו חברות התוכנה את התוכנה. אולם כאן נכנסת ההלכה ומקבלת את יסוד ההתנהגות הסבירה, ואת ההכרה המעורפלת ביכולתו של מוכר לקבוע מה ייעשה במה שהוא מכר לאחר המכירה. מאידך גיסא, אין כאן היתר גורף להעתיק תוכנות, כי זה מעשה עוול.
ב. העובדה שהתוכנות עולות הרבה כסף אינה עניין לדיון. יכולה הממשלה לקבוע כי מדובר בקרטל ולהפחית את המחיר או כל עניין אחר, אך כל עוד זה לא קרה, לא ניתן להתייחס לעובדה זו. מעבר לכך, האם אתה יכול לענות על השאלה כמה עולה לפתח תוכנה לפני שאתה קובע שהיא יקרה?
ג. אתה חייב להשלים עם כך שלא כל מה שאתה רוצה יהיה לך.
ד. מותר לאדם להכין אוספים אישיים לעצמו.
ה. אין אדם יכול להתחבא תחת הטענה כי הדיסק “לא כשר” ולעשות מעשה לא כשר בגזילתו.
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
