תודה רבה על השאלה, המחייבת אותנו לחדד טוב יותר את מה שכתבנו בעבר:
העיקרון היסודי המנחה אותנו הוא שמשרד הבריאות צריך לקבוע את הכללים הרפואיים המחייבים. הוא זה שצריך לשקלל את חובת הזהירות מפני הדבקה והצורך לעכב את התפשטות הנגיף, ביחד עם שיקולי נגד, כגון חרדה לאומית ואישית, קריסת הכלכלה וכדו'. לכן, לא אנחנו קובעים את הנושאים הרפואיים.
משרד הבריאות אכן אינו קובע את הכללים המוסריים. הכללים האלה יונקים ממקורות הלכתיים, מוסריים ואתיים כלליים.
לכן, אם משרד הבריאות קבע כי בבית שיש בו אנשים בבידוד – אסור לשלוח ילדים לשחק, אזי חובה לא לשלוח, וראוי שהבית עצמו יפרסם את העובדה שהוא כעת נמצא חלוץ במאבק נגד הקורונה, ושלא יבואו ילדים לשחק. אם משרד הבריאות לא אסר איסור זה, ואנו יודעים כי בבית הזה מקפידים על הבידוד – לא יהיה זה נכון לפרסם אזהרות נוספות, לאור הדברים שנכתבו לעיל.
ניתן להבין היטב את ההתלבטות שלך, ואת הרצון להחמיר על עצמך, ולאפשר לכל החברות להחמיר על עצמן. אולם, אם ה'חומרות' האלה אינן חלק מהוראות משרד הבריאות – הן עלולות לגרום נזק ולא תועלת, ולכן אנו ממליצים שלא להפיץ את השמות. אולם, אם בבית שם לא שומרים על כללי הבידוד – חובה ליידע את כולם.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
- סערת הקורונה – כל התוכן מבית צהר לאתיקה
- האם לגיטימי לדרוש ממי שנמצא בבידוד לא לשלוח את ילדיו לגן?
- פרסום שמות של הנמצאים בבידוד
